קומדית פעולה פרווה מאוד מחזירה את ברוס ויליס לכמה רגעים אל המסך, שוב בתפקיד ראשי שמנסה לקבץ את המרכיבים המוכרים של הדמות שפעם היתה בעלה של דמי מור. יש קצת מהבלש הפרטי הפרוע, יש טיפה מההזיה ההזויה של וניס ביץ' בל.א. ויש טיפול של קבוצת תמיכה גם בג'ון גודמן שמביא איתו לסרט רק קצת משאריותיו. 7 מינוס בסולם אורשר.
מידי פעם זקוק ברוס וויליס לאישורי נוכחות בקולנוע ובין הופעות אורח פה ושם יש צורך גם להתאמץ קצת יותר. וכך, כדי לחלץ עצמות מזדקנות, שהרי הבחור הוא כבר בן שישים ושלוש, הוא יוצא למבצעים דוגמת "בלשי אל איי" שבמקור נקרא בכלל "היה היה בווניס", שזה איזור תוסס וצעיר ליד החוף הפסיפי.
ויליס נקבע בתודעה כשחקן פעולה עוד מימי "מת לחיות" על המשכיו, אבל העווית הקומית-רומנטית דבקה בו עוד קודם, מסדרת "בלשים בלילה" הטלויזיונית ואת זאת הוא חוזר ומשחזר, לפחות מנסה לעשות זאת גם כאן. המודל לחיקוי הוא "ביג לובובסקי" של האחים כהן ולא רק בגלל השתתפותו של ג'ון גודמן, כשגם כאן הדמות המרכזית היא זרוקה ונון שלנטית. זהו סיפורו של הבלש הפרטי השלומפר סטיב פורד שמסתבך עם שורה מתארכת של טיפוסים אקצנטרים בלוס אנג'לס בעקבות המסע שהוא עורך להחזיר לעצמו את ידידו הטוב החטוף, הכלב באדי.
וויליס מנסה, נונשלאנט מוצהר, עובר בין כל המכשולים בנסיון לא ליפול לבורות שיכולים לתקוע אותו באמת עמוק, גם בסיפור העלילה וגם בטיפול הקולנועי שמציעים לו האחים מרק ורוב קאלן, מסתובב ליד "שלום לבלש של אלטמן אבל לא מצליח לגעת, ומשאיר אותנו בעצם די אדישים. לא איכפת לנו באמת למה זה קורה לו ואיך העיניינים יפתרו ויתגלגלו לסוף צפוי.
בסה"כ, הסרט תקוע בין המיצרים – הוא לא מספיק טוב כדי להיות מותח או מצחיק ולא מספיק רע כדי להפוך לקאלט. ככה הוא באמצע.
"בלשי אל איי" – 7 מינוס בסולם אורשר.
Once Upon a Time in Venice