את הדרך מ"משחקי רעב" ל"דרור אדום" עשתה ג'ניפר לורנס עם מטען קל. בלי לסחוב עליה יותר מידי. הפער בין קטניס אוורדין לבין דומיניקה איגורובה הוא כל כך זעיר שנראה שגם במצב הצבירה הראשוני וקצר המועד שלה כבלרינת בלט רוסית נצרך פה-דה-שה נטול מאמץ מיוחד כדי לעבור מעולם בדיוני פוסט אפוקליפטי שנשלט ע"י דיקטטורה טוטליטארית לעולם ריאליסטי הרבה יותר שבו רוסיה של פוטין, היא מעצמת הרשע האולטימטיבי שבה נדרסות זכויות הפרט.
בשתי הנקודות המחברות את הקו הישר והקצר הזה, לורנס היא אשה צעירה שצריכה לבקע את דרכה בעולם גברי אלים תוך כדי התבגרות לא קלה. בשתי הנקודות היא מוכיחה שמה שרואים בתחילת המסע הקטלני שלה אל ההתפוצצות של יכולת, הנהגה, הקרבה, כוח וחוכמה נשית זה אפס קציה של המציאות המשתקפת בסופו. בשתיהן היא מפגינה יכולות של אשה פטאלית. בשתי התחנות הללו עומד עליה לביימה (לפחות בשלושה הסרטים האחרונים מתוך הארבעה) אותו במאי, פרנסיס לורנס בלי שום קשר משפחתי. אבל כאן יש הרבה יותר סקס ואלימות.
המלחמה הקרה הבין גושית בין אמריקה לרוסיה לא הלכה לשום מקום, היא פשוט נמנמה בין נפילת הקומוניזם ועליתו של פוטין ועכשיו היא חוזרת ומתפרצת במלוא עוזה. ואם לא הרגשנו את זה בכותרות השבוע עם נאום הטילים הרוסי מגיע הסרט הזה כדי להוכיח שבחשאית כלום לא השתנה. הרוסים הם הרעים, האכזריים, שלא סופרים זכויות אדם בעוד שידידינו מוושינגטון הם האנושיות בהתגלמותה.
"דרור אדום" הוא סרט שמציג בפשטנות רבה ועם מידה לא צנועה של פורנוגרפיה של סקס ואלימות מה קורה לבלרינה צעירה וכוכבת הבולשוי שמועדת, שוברת את הרגל ומאבדת את מקום עבודתה ואת התנאים הסוציאלים שלה ושל אמה הנכה והופכת לזונה בשרות המדינה. דם, על פי השרותים החשאיים הרוסים לא עבה מוודקה והדוד שלה, לא פחות ולא ייותר מגייס אותה בברירה חדה לאקשן הבין גושי.
בבית הספר לנערות ונערי פיתוי היא לומדת גם להרביץ כדבעי וגם לפתוח מנעולים ויוצאת למשימה הראשונה בנסיון לברר את זהותה של חפרפרת המהתלת בביון הרוסי. מפעילה של אותה חפרפרת הוא סוכן אמריקאי שנע בין מוסקווה לוושינגטון ולוינה ובודפשט שהופך להיות גם הציר הרומנטי שבקסמו ובערכים ההומאניים שהוא מייצג, עם קווים אדומים שלא יחצו הוא מצליח לשלוח חיצים לליבה הקר ולשנות, יחד איתה את מהלך העיניינים לטובת האינטרסים של המערב הצודק, כמובן.
למרות הטיפול הפרימיטיבי בסיפור המפותל מידי, במסר העקום ובטקסטים הפשטניים ולמרות הגיחוך בשימוש באנגלית עם מבטאים מטעם השחקנים שרובם מדברים אנגלית שוטפת ואין להם מושג ברוסית ובהונגרית ולמרות אורכו, הסרט שומר על מתח מסויים ולורנס שמכרה את כשרונה ויכולותיה הדרמטיים לסרטי פרנצ'ייז רווי אקשן מעמיקה מחשוף ועולה מדרגה בסקלת הרווח של שחקניות בהוליווד. גם בגלל ההמשכים שודאי יבואו.
"דרור אדום" – 7 בסולם אורשר
Red Sparrow