"הוא+היא" – הרוח והחושך והגנגס

פעם ראשונה שזה קורה לי, בודאי בארץ בודאי מחוץ לאירוע פסטיבלי כל שהוא. באתי בשבת בבוקר, כמו תמיד, ליס פלאנט עשר דקות לפני תחילת הסרט לקופת הקומפלקס להנפקת כרטיס והקופאית הודיעה לי שכל הכל מכור. אין מקום באולם להקרנת "הוא+היא". מרוב בהלה ובלבול פשוט הסתובבתי ללכת ורק אחרי כמה שניות של התעשתות, אחרי הכל אני חייב לראות כדי לספר לחברה, חזרתי לברר מה קורה בהקרנה הבאה. המוכרת, צעירה אחרת לחשה לי שיש עוד כרטיס אחד פנוי, שורה ראשונה ממש בצד, אז לקחתי.

הקהל היה ברובו, כנראה מבוגרי מחזור"גבר ואשה" הוותיק של קלוד לאלוש, ז"א הממוצע הגילי היה 70, כולם טבולי נוסטלגיה לסרט ההוא שהרטיט ב 1966 את ליבות העולם לאחר שפרץ למודעות בפסטיבל קאן של אותה שנה. לאלוש היה הגילוי הגדול ואפילו זאב רב נוף, מורנו רבנו התמוגג אחרי שראה את הסרט פעמיים, כדי לקלוט וכדי לספר לקוראים הנאמנים של "דבר" ושל דברי ימי הביקורת במקומותנו לדורותיה.

אני זוכר, גור חסר תרבות שכמוני, עדיין זר להלכות הקולנוע בכלל והצרפתי בפרט, עדיין לא משורר את המית ה"גל החדש" הצרפתי אותו למדתי להכיר ולהוקיר רק כמה שנים אח"כ, אני זוכר את הסרט כראשון עליו הפעלתי איזה שהם כלים של ניתוח קולנועי מסודר. אמרתי אז שהסרט מצולם נפלא, משוחק מרשים, ערוך מרתק – אבל בעיני השלם הוא פחות מסך חלקיו, לא מצא חן. כנראה שמשהו במלודרמטיות היתר לא הילך עלי את הקסם הדרוש, טיפש עשרה כמוני. אבל רב נוף התפעל…

רב נוף והעולם שהפך את לאלוש, עד אז במאי צעיר ומאוד לא מרשים עם רקורד של עשרה סרטים, חלקם תעודיים, חלקם קצרים וחלקם תעודיים קצרים, לגאון התורן ולנושא הבשורה, חלק מהשורה הראשונה של במאי הגל החדש שקדמו לו – גודאר, טריפו, שאברול, ריווט, רומהר, מאל ואחרים. מאז "גבר ואשה" עשה לאלוש עוד כארבעים סרטים, רובם אנונימיים וקומץ מהם זכו להצלחה עולמית: "13 ימים בצרפת", "הרפתקאה היא הרפתקאה", "אלה והאחרים" שבחלקם הוא מנסה להחיות את הנוסחה של ההצלחה הגדולה שלו כדי להחזיק ולא לאבד את הקהל שלו.

הרפלקס המותנה שבעצם הזכרת שמו היה כנראה גם זה שהביא בשבת בבוקר כל כך הרבה מוקירי זכרו כדי להתנגש בסרט נוסף המשפשף את הסיפור על אהבה בלתי אפשרית של גבר לאשה ולהיפך הנפגשים בטריטוריה רחוקה כדי להפר את הדיברות השביעית והעשירית (בסדר הפוך) ולסבך את עצמם במלודרמה מיותרת ואותנו לשטוף בגשם של פטפוטים בלתי נלאים. למי שלא זוכר – הדיבר השביעי הזהיר "לא תנאף" והעשירי "לא תחמוד בית ריעך" (או אשתו כחלק מהבית…).

הוא, ז'אן דז'ורדאן שהתגלה לעולם והתחבב ב"הארטיסט" ממשיך בחינחונים שלו גם כאן בתפקיד מוסיקאי מצליח שכותב בעיקר מנגינות ליווי לסרטי קולנוע והיא, אלזה זילברשטיין שזכתה להכרה ולפרסים על תפקידה ב"לאהוב אותך תמיד" מגלמת את אשתו של השגריר הצרפתי בהודו. השניים נפגשים כאשר הוא מגיע להקלטות המוסיקה שכתב לסרט בוליוודי מקומי והיא מארחת אותו לארוחת ערב דיפלומטית שכולה דיבורים וליהוגים כבר בערב הראשון.

הוא סובל מכאב ראש כרוני והיא מאמינה בהבלי ההגשמה העצמית וכוח המנטרה מבית המדרש של "הסוד" של רונדה בירן והשניים מוצאים בשיעמומם כי רב את הדרך האחד אל השניה. זה מתחיל בדיבורים והופך להתקרבות מורכבת יותר כאשר השניים יוצאים למסע יובלים אל חופי הגנגס המטהר (אחד הנהרות המזוהמים יותר בעולם) ואח"כ אל חיקה של קדושה הודית שחיבוקה מרפא כל חולי ונגף. במקרה שלו – זה להפטר מכאב ראש. במקרה שלה – להכנס להריון.

לאלוש מצלם את הודו כמו סוכן נסיעות, משתדל להמנע מהתמונות הקשות ומציע הרבה טבע יפה וקדושה וטהרה, כאילו היה אחד ממאמיניו המשטתחים של הרבי נחמן מברסלב, הכל חיצוני, מרוחק ובהחלט לא מעורר תאבון. רובו של הסרט נראה כמו וידאו ביתי חסר כריזמה וכשרון, בייחוד לא של דז'ורדן שעבה מאוד מאז הפרסומות האלגנטיות לקפה נספרסו ומוכיח שהוא, באמת לא יכול לעשות הרבה יותר. בין נסיעה אחת לטבילה שניה אנו מטולטלים אל שולי הדרך בתאונות של נראטיב חסר פשר שלוקח אותנו ספק לעבר ספק להזיה, ספק שלו וספק שלה.  גם ההעמדה של בני הזוג של הפרוטגוניסטים, השגריר הצרפתי (כריסטוף לאמבר הצרוד) וארוסתו הפסנתרנית של דז'ורדן (אליס פול) היא גמלונית, מוחמצת ולא תורמת דבר , מלבד הידיעה שיש לגיבורים בני זוג והבגידה לכן, כפולה.

סופו של הסרט, הצפוי מאוד בייחוד לבוגרי סרט התבנית ולעוד מליון ואחד סרטים אחרים שנעשו בעקבותיו (גם ע"י לאלוש) נמתח כמסטיק שמישהו כבר לעס ומגביר את תחושת הסתמיות המלווה אותנו כל העת. הוסיפו לזה נטילות אחרות המשמשות את לאלוש כסמל מסחרי, כמו הטבלה של הגיבור בעולם הקולנוע, דיאלוגים חסרי סוף ולהג זוגי, צילומי נסיעה מזווית הגלגל הקדמי ותחושה עיקשת של מלודרמה חנפנית, והרי לכם סרט שאינו מכבד את יוצרו, בודאי לא כזה המנסה לתפוס מקום בכותל המזרח של הקולנוע הצרפתי.

"הוא + היא", 6 פלוס בסולם אורשר.

רוצה לשתף ?