הידד אני קאן – פרק שני : על רוק רוסי ומוזרות אנושית

קאן של 8 בבוקר היא מקום די שומם. העיירה הרדומה מתעוררת לפחות שעה, שעתיים מאוחר יותר גם משום שאלה שבילו אמש במסיבות ובאירועים אחרים עדיין מתהפכים על משכבם, ביחד או לחוד וגם משום שתושבי העיירה מתחילים לזרום בעורקיה כשנפתחות החנויות וזה קורה רק אחרי 9. בנתיים התנועה היחידה ברחובות הצוננים והלחים מגשם או מזרנוקי מכוניות הנקיון של העיריה היא של אלה שרצים להקרנות הבוקר. וכדי להיות ברחוב בשעה המוקדמת הזאת צריך להתחיל את ההכנות לפחות שעה וחצי קודם לכן כך שסדר היום מתעורר פה מוקדם למדי…

בהעדר קולנוע הישראלי על המסכים אני מגביל את עצמי לשתי מסגרות עיקריות – של התחרות וזאת של ה"מבט המסויים" המכילות את מיטב הסרטים ומושכות את מירב העיניין בהקרנות המרובות החובקות את כל אזורי העיר. ושתי מסגרות אלה הפנו את הזרקור שלהן לשתי דמויות, שונות לחלוטין, מהקצוות הדחויים של החברה ואולי אפילו רחוק מכך.

הסרט הראשון "יומדין" ("YOMEDDINE") של הבמאי המצרי א.ב.שאוקי עוקב אחרי דמותו המעוותת של בשאי, אספן זבל שחי בקולוניה של נידחים במדבר ומתקיים על שליפה של חפצים, בעיקר מברזל כדי למכור אותם לסוחרים בעיירה הקרובה. בשאי הוא גמד שצרעת שתקפה אותו בילדותו עצרה את התפתחותו, עיוותה באכזריות את פניו וידיו, אולם הוא נשוי ומנסה לחיות בהתאם לאמונתו הנוצרית דוקא. הוא לוקח תחת חסותו ילד נובי יתום המכונה אובמה גם כדי לדאוג שהצעיר יגיע לבית הספר בכל יום. כשאשתו המאושפזת בבית חולים לחולי נפש מתה מחליט באשי לקחת את החמור שלו ולצאת לעיירת הולדתו כדי לחפש את שורשיו. לדרך מצטרף, תחילה כנוסע סמוי גם אובמה המחפש אף הוא את הוריו וההופך להיות עזר כנגדו בסרט המסע ההולך דרומה לאורך הנילוס.

שאוקי חושף את מצריים הכפרית, כמעט פרימיטיבית, ביורוקרטית שיש בה אכזריות של הטבע וחמלה אנושית זאת לצד זאת. החסד הנוצרי נושא על גבו את הסרט, אל מול האדישות ולעיתים גם האכזריות והבוז של הסביבה המוסלמית. את אלה חווים באשי ואובמה מרגעים ראשונים ועד הסוף המוצא את הרחמים וההבנה האנושית, אולי גם את התקווה לעולם טוב יותר בעיקר בקרב הנחשלים, העניים, הקבצנים. דוקא הם מגלים אמפטיה ומציעים עזרתם מתוך העליבות החיצונית שבה טבולים חייהם. שאוקי מצליח להפוך את הגמד מעוות הפנים לדמות מהפנטת כמעט, ומשרטט בעזרתו דמות ייחודית ומפתיעה.

הסרט השני, במסגרת ה"מבט" הוא "הגבול" ("GRANS") סרטו השוודי של הבמאי יליד איראן עלי אבאסי המרחיק את דמויותיו עוד יותר ממרכז החברה ומגיע קרוב קרוב אפילו אל האגדי והאלגורי. זהו סיפורה של טינה העובדת כשוטרת במכס השוודי בעלת יכולות על לזהות ולהרגיש ריחות, תחושות ופחדים. אחד הנוסעים שהיא עוצרת ביציאה מהמעבורת הוא וור דמות מוזרה כמוה המעוררת את חשדה אולם היא מניחה לו לעבור למרות שבכליו מתגלה מטען מוזר. שתי הדמויות הללו שזהותן המינית מטושטשת ומה שמאפיין אותם זה כיעור חיצוני קיצוני מוצאות בהמשך הסרט האחת את השניה ומגלות את היכולת לפתח רגשות גם ואולי למרות הדחיה הראשונית.

אבאסי לוקח את הסרט לגבולות האפשר והדמיוני כאשר הוא מגלה לנו ולדמויות את מקורותיהן, מטיח אותם האחת אל השניה כדי לנסות ולבדוק את הטוב והרע, את האנושי והדמוני, את חטא הגאווה ועונשו עלי אדמות. גם זה הוא סרט העוסק בבדיקה של הרגשות הקמאיים ביותר של יצורים חיים, הרצון לשמר את צורת החיים שלהם והרצון לפתור לעצמם את חידת חייהם. למרות שהסרט מהלך קרוב קרוב למוזר, לשונה ואולי גם למרתיע הוא יוצר משיכה מהפנטת כמעט לעלילה המתפתחת, בדרך מאוד לא שיגרתית ומסקרנת במשעולים נראטיביים לא מוכרים ומפתיעים.

במסגרת התחרות מציע לנו, באופן מודע מאוד הסרט "קיץ" ("LETO") של קיריל סרברניקוב את הדיון המוחשי מאוד על חופש וטוטאליטריזם. זה קורה גם כנושא החקוק בסרט עצמו וגם בסיפור המסגרת האקטואלי שנטווה מסביבו. הסרט המתרחש בלנינגראד של שנות השמונים עוקב אחרי דמותו של הרוקיסט הרוסי ויקטור טסוי המנסה לפלס לעצמו שם ומעמד בסצנת הרוק הסובייטי, זאת הנשלטת ונבלמת תדיר ע"י המשטר של ברז'נייב. העולם המוזר הזה של רוק אמור להיות משוחרר מכבלים כל שהם ובעצם כלוא בעבותות של איסורים והגבלות ניזון משאריות של הרוק המערבי, סביבת המחייה של לד זפלין, דויד בואי, החיפושיות והאלבומים המעטים שמגיעים מעבר למסך הברזל. אחד הכוכבים הבולטים הוא מייק המקיים הופעות כאלה באולמות מסודרים ומפוקחים היטב, עם שירים שמילותיהם עוברות צנזורה וועדות פיקוח. מייק נשוי לנטשה המצודדת ולהם תינוק המטופל בידיה של אומנת בהיותם עסוקים במוסיקה ובחברותא הבוהמית. סרברניקוב מצלם-חושף את אחורי הקלעים של עולם הרוק, את היחסים המתהדקים בין הכישרון הצעיר והמנטור הוותיק שלו בשחור לבן ומעטר את הסרט לעיתים באנימציה המצוירת על הצילום הרגיל, בתחושה של קליפים. הרבה שירים מהווים חלק מהתפתחותו של הסרט, חלקם רוסיים וחלקם כאלה שהיגרו מהמערב כשהעלילה המתפתחת די דהויה ואינה מציע שיאים של יכולת או חידושים של אמירה ומסר. זוהי תערובת של סרט כמו תעודי, סיפור עליתו של כוכב ווידאו קליפ המעורב ומנוער בדרך שתאמר הרבה למביני עיניין, פחות להדיוטות בתולדות הרוק הסובייטי.

הקשר החיצוני של הסרט שאולי יש בו גם כוונת מחבר הוא שהבמאי עצמו לא יכול היה להגיע לקאן והחרות שהוא מדבר עליה לא הוענקה לו עצמו. סרברניקוב מצוי כבר כמעט שנה במעצר בית בהאשמות כלכליות המכסות כנראה על פעילות אופוזיציונית בעיני המשטר של פוטין. סרטו הקודם שהוקרן כאן במהדורה קודמת של הפסטיבל, סרט נפלא "סטודנט" נושא אף הוא את משא המאבק בטוטאליטריזם, שם אל מול הדת בסיפורו של תלמיד בבית ספר תיכון שחוזר בתשובה וכופה על כל סביבתו הנכנעת את החוקים הנוצריים הנוקשים בשם הברית החדשה והישנה שהוא נושא בידו כל הזמן. השלטונות הרוסים לא אהבו את הסרט, אבל למרות נסיונותיהם למנוע את ההקרנה הוא הגיע לקאן וזכה כאן לקהל אוהד.

רוצה לשתף ?