כשמציעים לנו סרט צ'כי מייד מתמלאות הבלוטות ברוק של תאווה קולנועית. נזכרים בייז'י מנזל, במילוש פורמן הצעיר, באיוון פאסר, ביאן קדר. המון נוסטלגיה ויכולת והומור, ואירוניה וקולנוע חכם ומרגש ורלוונטי. עכשיו מגיע משם סרט חדש שיש לו קונוטציות פוליטיות לא קטנות ולכן הוא מענין, אבל הוא לא כל הבמאים ההם, שהזכרנו. ואולי התשובה היא גיאוגרפית – זה סרט שנעשה בברטיסלבה ולא בפראג. האם בשם כך ? 8 – בסולם אורשר.
החשיבות העיקרית של הסרט היא עובדת היותו אלגוריה פוליטית וחברתית, נכונה לכל חברה הנתונה בצבת של משטר טוטליטארי ומדכא. והאמת, גם כאות אזהרה לחברה שהולכת רוקמת את עצמה לדעת בתלם של מציאות מתהווה כזאת. הבעיה היא שבחברות הטבועות כבר בטוטליטריזם המשל הזה הוא אולי בחינת מעט מידי ובעיקר מאוחר מידי. באלה המחליקות למצב הצבירה הנוראי הזה, נדמה שיש יותר ויותר מחשבות דוגמטיות המוכתבות ע"י שלטון מתכער ואלה, מן הסתם חוסמות כל יכולת להבחנה של טענות מורכבות כמו אלגוריה, הומור וסאטירה. ולכן, בשביל מי המאמץ ?
"המורה" הוא סוג של חשבון נפש. סיפור שאמנם מתבסס על מקרה אמיתי, אולם הדרך בה הוא מוצג על המסך מדיף ריח של אגדת מוסר. הדמויות כאן, על הקתדרה ומולה, המורה עצמה והתלמידים והוריהם, אינם דמויות מלאות ושלמות. הן מריונטות המשחקות תפקיד האילוסטרציה חברתית, אנושית ופוליטית של העולם שנמחץ מתחת למגף האיום הקיומי, כלכלי ופיסי. סיפורן של התניות, הרגלים, של מחיקת כבוד האדם וזכויותיו לטובת מרכזי כוח המנצלים את חולשות האנוש לצרכיהם.
הגברת דראזדצ'ובה נכנסת לכיתה בתחילת שנת הלימודים, שנות השמונים בצ'כוסלובקיה. התלמידים, בני ובנות 11-12 מתוחים לקראת המפגש עם המחנכת החדשה. זאת, בחיוך חביב מוציאה פנקס שחור ומודיעה לתלמידים כי עליהם לקום, אחד אחד, להכריז על שמו או שמה ולספר בקצרה על עיסוק ההורים. מהר מאוד תתברר הסיבה – המורה החביבה תתקשר להורים ותבקש מהם "עזרה" להיטיב את חייה מחוץ לשעות הלימודים. אמא ספרית תגיע אליה הביתה ותזכה אותה בפרמננט רענן, אבא חשמלאי יבוא לסדר את המנורות בבית ובבית הספר, מישהי תאפה לה עוגות, אבא אחד יקום השכם בבוקר כדי לעמוד בראש התור לקנות לה מצרכים, ורואה חשבון מסכן אחד שעובד בנמל התעופה יתבקש לדאוג להעביר עוגה שאפתה מברטיסלאבה – העיר בה מתרחשת העלילה למוסקווה. יש למורתנו אחות שם והיא מחפשת קשר.
בנוסף לכל אלה ובהתקדם השנה מגוייסים גם התלמידים עצמם, על חשבון זמנם הפנוי כמובן ועל חשבון חוגי ספורט ותחביבים אחרים, להופיע בדירתה של החברה המורה דראזדצ'ובה ולנקות לה את הבית. מי שמסרב זוכה לגינוי פומבי בפני הכיתה, וכמובן לציונים נמוכים. ההתרחשות מגיעה לפיצוץ עם נסיון להתאבדות של אחת התלמידות. נקראת אספת הורים מיוחדת וחשאית בחסות המנהלת וסגניתה המודעות לפעילות החוץ לימודית של המורה אך חוששות לפעול משום שהחברה גברת מורה היא יו"ר התא של המפלגה הקומוניסטית בבית הספר ואלמנותו של קצין בצבא הצ'כי המפואר….
עיקרו של הסרט מציע את ההתנהלות באותה אספה שבה אמורים ההורים, או לפחות חלק נכבד מהם לחתום על מכתב תלונה נגד המורה. לתוך הדיון הזה מזריק יאן הרבייק הבמאי הבזקים מהאירועים עצמם, עם הילדים ועם הוריהם. אבל בדיון, שבו מתחלקת הקבוצה בין המעטים שמוכנים להעיז ולחתום, בעיקר כאלה שילדיהם נפגעו מאוד מההתנהלות ה"חינוכית" של המורה לבין אלה המשתפים איתה פעולה כדי לא להסתבך, מתגלה האופי האמיתי של המעורבים, ואולי יותר הפנים המכוערות, הפחדניות, הצבועות של הקונפורמיזם-של-הכדאי.
הרבייק מצטרף כאן לשורה של סרטים המנסים להביט ממרחק לא בטוח על העבר הקומוניסטי ולעשות איתו חשבון נפש. הגרמנים עשו את זה במרווח הרחב שבין הקומדיה האנושית ב "להתראות לנין" של וולפגנג בקר לבין הדרמה הנפלאה וחמורת הסבר "חיים של אחרים" של פון דונרסמארק ואילו הוא מנסה להדחק לזכרון הנפלא, הציני והחכם של הקולנוע הצ'כי של האביב של פראג – "רכבות נשמרות היטב", "אהבותיה של בלונדינית" ו"נשף הכבאים". אבל האזבייק אינו ייז'י מנזל או מילוש פורמן, אין לו את ההומור והחדות והציניות של הסרטים ההם ולכן הוא נשאר בעיקר דידקטי. המפלצת החינוכית מול הקרבנות הילדים וההורים, מלבד אלה שמשתפים פעולה אליהם מופנה הבוז של הצופים.
הסרט משרטט מציאות מאיימת של יכולתו המניפולטיבית של הכוח למגנט את המצפון האנושי לקוטב של הרוע, רק בגלל שהוא יכול, רק בגלל הפוטנציאל שלו. האיום משפיע רק בגלל שהוא תלוי מעל, לא צריך להפעיל אותו רק להציגו. בני האדם הנפחדים כבר ירקדו גם לריח הגזר עוד לפני שאבחת המקל תנחת עליהם. מי שצריך דוגמאות אקטואליות ייותר במחוזות קרובים אלינו יותר, שישמע חדשות ויקרא עיתונים.
למרות הנושא הטעון ולמרות שמדובר כאן (על פי הכרוניקה המלווה את הסרט) בזכרונות אוטוביוגרפיים של הבמאי יש תחושה שהוא מתייחס לסיפור בענייניות סגנונית מרובה מידי. בסכמטיות אובייקטיבית המעקרת את הקשר וההתבוננות האישית. טובים מול רעים, התפתחות האירועים באופן מדוד וסיום שיש בו מן החנופה לרצון צופה עם רמז למוסר השכל. חסרונה של האירוניה, של ההומור גם בתהליך של הכאה על חטא מדלל את התוצאה הסופית ומשאיר אותה להענות שכלתנית בלבד. אז זה צ'כי אבל האשק זה לא…
"המורה" – 8 מינוס בסולם אורשר
A Teacher