מי שמחפש מפלט רגוע ומהנה מחום הקיץ ומהמלחמות על כוכב הקופים יזמן לעצמו את הסרט החביב הזה, דרמה אנגלית מהוגנת ובטוחה בטעם הונגרי שתעשה לכולכם טוב בגב עם תסריט בנוי היטב, שחקנים מיומנים וסיפור שלא יפתיע לרגע, ובכל זאת ישאיר אתכם עם חיוך מול המסך. 8 פלוס בסולם אורשר.
"איך זה שהתאטרון אצלכם כל כך טוב" נשאל אנגלי ע"י קרוב שבא מבחוץ. "אה, זה פשוט מאוד, זה כמו הדשא – אתה שותל, מחכה 400 שנה וזה מה שיוצא". מסורת, שרו משתתפי המחזמר "כנר על הגג" וזה בדיוק מה שעושה את התאטרון האנגלי לטוב בעולם. אין להם הרבה מאוד במה להתגאות, שם במולדת הברקזיט, אבל שיקספיר הוא בהחלט אחת הפנינים הבוהקות על הכתר הבריטי.
יאנוש אדלני, במאי הונגרי ששיכשך גם במיים הטריטוריאלים שלנו יודע את זה ובסרט שלו הוא מציע מלוא חופניים מטובה של הממלכה, לפחות בעיניין הזה, בלי להתערב חזק מידי ובודאי בלי להפריע. אז נכון שיש לא מעט פפריקה בתה האנגלי, ומי שלא יודע לא מבין לפחות בשלבים הראשונים של הסרט למה מתעקשים שם כל כך על מרכיבים הונגרים, אבל במהלכו החביב מאוד הכל מתברר, נעלמות התהיות.
"המטפלת" טבול כולו באהבת תאטרון, ואת זה האנגלים יודעים לנפק קדימה ואחור בעיניים עצומות. ולא רק תאטרון, אהבת שיקספיר, ולא רק שיקספיר גם הרבה האמלט, סימן מסחרי. שתי הדמויות המרכזיות של הסרט חיות תאטרון, כל אחת מנקודת המבט והנסיון שלה, מצטטות שיקספיר ומתחברות לקסם עינוגן של המילים הנפלאות שהוא שם בפי התרבות העולמית. הטקסטים הללו שהושחזו על הבמה כבר כחצי מילניום מגשרות כאן על הפער הדורי הפעור בין שני גיבורי הסרט ומחבר אותם לזוג מנצח את כל המכשלות, הפיסיות והמנטאליות.
סר מייקל גילפורד הוא שחקן שיקספירי מהולל שהקריירה מאחוריו ועכשיו הוא ספון בטירתו, ציני ורוטן תדיר, ספק פנסיונר ספק אסיר מטעם בתו שקוטפת את התהילה של אביה בעודו שוקע באלצהיימר. דורותיאה היא צעירה שהגיעה לאנגליה מהונגריה כדי ללמוד תאטרון ובנתיים היא משתכרת למחייתה כמטפלת של הרודן הזקן. מה שמתחיל כדרך חתחתים של מסלול התנגשות הופך לסיפור ידידות, צורך והערכה הדדית בין שניים שלומדים להכיר ולהוקיר האחד את השניה.
האלמנט של אחדות הניגודים, כאן על רקע גיל ומנטאליות גם הוא הילך משופשף ומוכר מאוד בקולנוע, החיבור שנרקם בין צעירה וזקן, מבוגרת וצעיר, סבא ונכד – כל אחת מהקונפיגורציות אפשרית ונתונה לעיבוד. הזקן מביא למערכת היחסים את הידע, הנסיון ולעיתים גם את האפשרויות הכלכליות ואילו הצעיר את האנרגיות, היוזמה, והיכולת הפיסית לנפוח בהם חיים טובים יותר. גם אדלני מנצל את המהלך הנראטיבי הזה ומעמיד את סרטו היכן שהוא בין "המלביש" (טום קורטני ואלברט פיני) לבין "מחוברים לחיים" (פרנסואה קלוזה ועומר סי) על הפער הגדול שבין הסרטים הללו.
משחק נהדר של בריאן קוקס הוותיק השולט על הסרט בשאגותיו ובנוכחותו העוטפת ושל קוקו קניג הענוגה, בימוי מיומן שאינו כופה עצמו (וטוב שכך) של יאנוש אדלני בסרט פיל גוד בטעם של תאטרון כורסא שמתאים לערב קייץ נינוח בסגנון תאטרון אנגלי.
המטפלת – 8 פלוס בסולם אורשר
The Carer