מפגש מחודש של שתי נשים שונות מאוד באופיין שמתחיל בריחוק מהוסס של חשבון אישי ונגמר בצורך הדדי. מפגש של שתי שחקניות נפלאות מצמרת הקולנוע הצרפתי בביצוע שעושה את הסרט. 8 מינוס בסולם אורשר.
קתרין דנב היא ללא כל ספק הדיווה הגדולה של הקולנוע הצרפתי, הגילה אלמגור הפרנקופונית שנושאת על כתפיה את תרבות הקולנוע שם מאז ימי הגל החדש של שנות השישים ועד היום. כמלכה מוצהרת עם גינונים של אצולה, קשה מאוד לקבל אותה בתפקיד זנזונת, או זנזונת לשעבר או לפחות, כמי שהתפרפרה בין גברים שפרנסו אותה שאת חיי חלקם היא הצליחה להרוס בנדודיה.
וזה בדיוק מה שקורה בסרטו של מרטין פרובו כאשר היא, בדמותה של ביאטריס מנסה ליצור קשר מחודש, אחרי 30 שנה עם קלייר, היא קתרין פרו, בתו של אחד ממאהביה, עכשיו מיילדת די מחוקה שחצתה כבר מזמן את קו האמצע בחייה הצנועים והיא מחליקה בשקט אל סופם.
ביאטריס התוססת מגיעה כדי לטלטל את קלייר ולהזכיר נשכחות. הרצון לחשבון אישי נשטף באנרגיות של המאהבת הזקנה והיחסים בין הנשים הבוגרות מקבלים תפנית המגשרת על משקעי העבר.
להלן סרט קטן, פשוט, די מינורי, מתחמק משיאי רגש, מחליק היטב בצינור העיכול שנסמך בעיקר על יכולתן והכריזמה של שתי הדאמות בתפקידים הראשיים. דנב מצליחה לארגן את האפיל שלה לשאריות של זוהר שנושרות מדמותה של הגברת המוחצנת, האגואיסטית, קצרת הרוח ומשכנעת אותנו ביכולותיה אנושיות ופרו משתחלת היטב לתפקיד הזוהר פחות אבל הנוגע ללב של אשה שמביאה חיים לעולם, אבל חייה עצמה מטפטפים ממנה לאיטם.
דרמה קטנה ורגישה, נעים לראות אבל לא משאיר סימנים
"המיילדת" – 8 מינוס בסולם אורשר.
The Midwife