"הסודות של איידה" – הזמן שאחרי

סרט תעודי המחזיר אותנו לתקופה שעדיין לא נחקרה דייה בהיסטוריה שלנו ובתרבות המלווה, הימים שמיד אחרי השבר הנורא של מלחמת העולם השניה והשואה, ימים של נסיונות לבניה מחודשת של שאריות פליטה ועם שרובו נכחד. סיפור לולייני ומפותל של משפחה אחת שאגפיה מצאו עצמם אחרי 60 שנה כדי לחפש תשובות. 8 בסולם אורשר

התקופה הארורה שהחלה באמצע שנות השלושים באירופה והתפקעה על העולם בתחילת שנות הארבעים של המאה שעברה היתה לטראומה המרחפת מעל קיומנו מאותם ימים נוראים ועד היום. השואה נחקרה, סופרה, צולמה, הונצחה ביחיד וברבים, במקרו ובמיקרו בסיפורים ובתמונות שנבעו מצד הניצולים ומצד הצוררים ובני בריתם ברבבות רבות של נקודות מבט שבנו את התודעה שלנו, המוגבלת בהגדרה, של הנורא מכל.

מעט, כמעט דבר לא סופר על התקופה של  פוסט המפץ הגדול הזה. על הימים של נסיונות שיקום, של תחילת אריגת החיים שאחרי, המציאות שאחרי. כמה סרטי קולנוע, כמה סיפורים של קיבוץ גלויות, של שליחים מטעם המוסדות היהודיים מארץ ישראל, על כמה אוניות מעפילים שהצליחו להבקיע וכמה שנתקעו בדרך וזהו. הסיפור של איסוף השברים של עם היה נעוץ בין גיא ההריגה  לבין סיפור תקומתה של מדינה ישראל.

"הסודות של איידה", סרטם התעודי של אלון שוורץ בשיתוף אחיו שאול הוא נסיון די ראשוני לצלול לתקופה הכאוטית הזאת כדי לטהר אותה מהטשטוש והעכירות המציינת אותם. כמו שקרה לניצולי שואה שלא רצו לדבר ולספר את הסיפור שלהם אך נאלצו בחלוף הזמן ובהתמעטות העדים להפתח כדי להשאיר אחריהם את זכר העובדות הנוראות, כך גם הדמויות המטושטשות של התקופה העוקבת מתחילות לספר את הסיפורים שלהן. סיפורים של דור שני, גוף ראשון שמשרטטים קווי מתאר של תמונה עלומה.

איידה, שנרשמה בספרי רישום התושבים בפולין ובגרמניה בשמות אחדים היתה צעירה בלונדית ויפה שנשלחה לעבור בביתה של משפחה פולנית נוצרית והיא בת 15. מעדות קרובותיה ניתן להבין שהמשפחה התייחסה אליה ברגשות מעורבים, והיה שם כנראה גם ניצול מיני. אלה היו הימים של המלחמה והגרמנים כיוונו את דברי אותם הימים. המלחמה היא חור שחור בסרט, ואנו חוזרים במהרה לאיידה שלאחר השחרור במחנה העקורים ברגן בלזן.

מחנה הריכוז בצפון גרמניה שהיה גם מחנה השמדה (אנה פרנק היתה אחת הקרבנות שנספו במחנה) הפך לאחר השחרור ע"י הצבא הבריטי למחנה מעבר, מחנה עקורים ששימש כאבן שואבת לאבק האדם בדרך מהתופת לחיים חדשים. והדם חזר לתסוס בעורקים של מי שראו את פני המוות, ואצל הצעירים יותר – אולי ביתר שאת. המחנה הפך מקום שוקק חיים שלוו בלא מעט רגעים של התפרקות ושמחה, מסיבות וחשקים שנחנקו במשך שנים רבות של אימת מוות.

איידה פגשה כאן את אבי ילדיה, ואולי היה יותר מאב אחד לשני הילדים. ואולי היו בכלל שלושה ילדים ואבות נוספים… איידה מסתתרת מאחורי חומת השתיקה. היא, את הסודות שלה לא מוכנה לגלות.

שוורץ מתחיל את הסיפור שלו בסוף. בהטמנת אפרה של איידה בבית קברות בקנדה, הארץ שקלטה אותה ובה חיה את שארית חייה. תם, אך כנראה לא נשלם.  אנו פוגשים את יצחק, ישראלי שורשי ומסוקס, חקלאי מכפר ידידיה שמתחיל לספר לנו את סיפורו. הוא היה צעיר יחסית כשהבין שהוא בן מאומץ למשפחה המקומית, הגיע אליה אחרי שאימו שלחה אותו מאירופה לארץ ישראל, מקום מבטחים. הילדים ריכלו והוא שאל וקיבל תשובה. אמא איידה היתה מגיעה לעיתים לביקורים, יפה, בלונדינית עם ריח של כוכבת. מעולם לא ספרה לו על אביו, למרות ששאל. ובודאי מעולם לא סיפרה לו שיש לו אח.

תמונה שנקראת לפניו באקראי חושפת את קיומו של שפסל, אחיו שחי אף הוא בקנדה. האח עיוור מלידה. בעזרת חוקר אילנות יוחסים הוא מבין שהאח עדיין חי ויש לו משפחה ומכאן ההחלטה להפגש היא בלתי נמנעת. שוורץ מלווה את ההכנות, את הנסיעה ואת הפגישה המרגשת. השניים נופלים זה לזרועות זה ויצחק לוקח את שפסל לפגוש, לראשונה את איידה, האם המשותפת שחיה כל השנים בקנדה, מרחק שתי שעות טיסה מהבן שלא יודע על קיומה. מכאן מתחילה פרשית נסיונות לברור הסיפור המוטרף, הלוליני, הטלנובלי של המשפחה המבוקעת. סיפור שהולך ונפרם אך משאיר עדיין מקום נכבד לסוד. סודה של איידה.

שוורץ בונה את הסרט בדרך הביניים שבין עלילה בלשית לבין מלודרמת רגש. גרסה משופרת ומלוטשת, גם בעלת חשיבות ונוכחות רבה יותר לסדרתה הרעשנית של צופית גרנט. אך בעוד ששם מתרכז הנראטיב בשיאים דרמטיים רגשניים ולחים מדמע, כאן מנסה שוורץ להכנס עמוק יותר לעורן של הנפשות הפועלות, בסיפור שיש לו מרחב מחייה ותוקף הרבה יותר מחייב. ואכן, דמויותיהם של יצחק, שפסל, החברות של איידה וכמובן איידה עצמה הרבה יותר מרשימות וברורות, למרות האניגמה שהאם, המסרבת להסביר את הסיבות להתנהגותה – הזנחתו של אחד מבניה וההסתרה של זהות האב או האבות, משאירה מאחוריה בשתיקתה. המלמול היחיד שהיא מרשה לעצמה ולילדיה הוא "היו זמנים קשים, העיקר שהגענו הנה…".

"הסודות של איידה" הוא סרט על הכוח של החיים לקיים את עצמם, על הקשרים והכוחות המחברים את האטומים האנושיים הבודדים, פרוטונים, אלקטרונים, קוורקים ושאר חלקיקים ראשוניים  למולקולה משפחתית. כוחות שקשה להפריד ביניהם ותמיד הם חוזרים כדי להמשך האחד אל השני. זהו סרט על הצורך בגילוי, בחשיפה, בהכרת האמת, קשה וכואבת ככל שתהיה כדי להמשיך ולקיים את הקשרים הללו. סרט על תקופה שאולי לא כל כך הכרנו, שלא דובר בה שמתחילה להפרש בפנינו. ומכאן גם חשיבותו והעינין בו.

"הסודות של איידה" – 8 בסולם אורשר

רוצה לשתף ?