עוד אחד מהסרטים הנפלאים שמגיעים אלינו לאחרונה מרוסיה, הפעם בטעם קליל יותר, שילוב של כאב והומור בסרט שאולי יזכיר לנו את סביבותינו. סרט נפלא שיש בו לא מעט קסם, למרות העננות הפוליטית-חברתית הנפרשת מעל. 9 בסולם אורשר.
כבר ברגעים הראשונים של סרטו מעמיד אותנו בוריס חלבניקוב אל מול משל קיומי שימתח על פני האירועים והמסקנות שיבואו אח"כ. אולג, פרמדיק באמבולנס לעזרה ראשונה בודק חולה מבוגרת בביתה לאחר שהזעיקה עזרה בתואנה שהיא עומדת למות, כנראה מעשה של יום יום מבחינתה. הוא, שמכיר את המתחזה מאירועים קודמים, מבשר לה שהיא בעצם בריאה, החששות שלה פסיכוסומאטיים או זעקות לתשומת לב. היא מתעקשת והוא, לבסוף מוציא גלולה מכיסו, מספר לה שזאת תרופה חדשה שתפתור לה את הבעיות. לאחר שהם יוצאים מהדירה הצפופה, מספר אולג לקולגה שלו שמדובר בעצם בסוכריה, בפלצבו.
בסצנה אחת קצרה, עשויה בתערובת של כאב והומור מגדיר חלבניקוב את תחלואיה של החברה הרוסית. נפש חולה הכלואה בגופם של אנשים בריאים. השרירים יכולים עדיין לשאת את המשא, להמשיך באופן אינסטינקטיבי ואוטומטי בחיים העלובים, אבל המוח, החשיבה, היצירתיות ואולי גם האמונה מתה או לפחות נמצאת במצב גסיסה סופני. וכמוה גם התקוה . רק השקר המוסכם, המוכתב יכול להמשיך להפעיל אותה.
הקולנוע הרוסי שלח לאחרונה לעולם כמה סרטים נפלאים המוכיחים שמה שנעשה שם בתחום מרתק גם מבחינה קולנועית וגם כמסמכים חברתיים נוקבים. כמה מהסרטים עשו או עושים דרכם גם אלינו כמו "אהבה חסרה" של זויאגינצב ו"נפש עדינה" של לוזניצה ו"קרבה" של בלאגוב הצעיר בחבורה ו"הפרעה בקצב הלב" הוא אחת הדוגמאות הללו, מהמדממות פחות, למרות שגם כאן נוכל למצוא ביקורת על הביורוקרטיה והלכות שלטון במסגרת הסיפור האנושי.
בוריס חלבניקוב מספר כאן על זוגיות מרתקת וכמעט בלתי אפשרית המנסה לדלג מעל הקשיים של חיי היום יום. זהו סיפורם של אולג וקטיה, הוא פרמדיק שעובד באמבולנס למקרי חרום והיא חלק מהצוות הרפואי בחדר המיון של בית חולים ושניהם נקרעים בין משמרות ארוכות ומתישות, הצורך לקיים את זוגיותם הרגישה וההחמרות והקיצוצים המעיבים על חוש המוסר והצדק הרפואי שלהם.
הבעיה שלהם היא הפער שנוצר בין האהבה שלהם האחד לשניה והיכולת לתפעל את התא המשפחתי הזעיר הנתון כל הזמן בטלטלות חיצוניות, חברתיות, כלכליות וקיומיות בהשפעות של הסביבה הקרובה והרחוקה שלהם. הדירה קטנטנה. המשפחה לא מעודדת. הפער המעמדי מחלחל אף הוא לתוך המורסה המתפתחת ששני אנשי הרפואה לא יודעים לטפל בה כיאות. ההתמכרות לשתיה, אפשרות הבריחה של אולג מהמציאות שהולכת וסוגרת עליו דוחקת את קטיה רחוק יותר ויותר ממנו.
לא אחת נתקע האמבולנס בו עובד אולג בפקקי תנועה שהופכים את מהירות התגובה לכמעט בלתי אפשרית. פקקי תנועה של ה"כל עיר" הרוסית בה מתרחש הסרט תלויים מעל המצב הנפשי, אולי גם המעשי של יכולתו של אולג ורצונה של קטיה לתפקד באופן נורמאלי. גם היחס של הבוס החדש שמציב תנאי תפקוד בלתי אפשריים הפוגעים ביכולתם האותנטית של אנשי רפואת החרום לעשות את תפקידם ולהציל חיי אדם, מעיק. זאת המדיניות החדשה המעדיפה סטטיסטיקה כלכלית קרה על שיקולי רפואה מקצועיים.
חלבניקוב מתבל את הביקורת החברתית שלו בדרמה אישית, רומנטית (ואולי אנטי רומנטית) בסיפורם של שני האנשים הצעירים, אולי העתיד האבוד מראש של החברה הרוסית שאחרי העידן הקומוניסטי, חברה תלותית ונשלטת שנפלה באופן מהיר מידי לחיים בעידן קפיטליסטי, בלי להיות מוכנה לכך באמת. אל מול השארמנטיות השתויה של אולג הוא מעמיד את האחריות השבירה של קטיה, ויחסי התלות בניהם בולטים גם בבחירת השחקנים. היא גבוהה ממנו והוא צריך להתמתח כדי להגיע אליה, אפילו לנשיקה. בחיבוקים ההדדיים קשה לא לנער מחשבה של יחסי אם ובנה, אחריות למול פרחחות, והסרט אכן מציג יחסים לא סימטריים אלה בין השניים. לא בכדי היא דורשת גט, לא מוכנה להמשיך את המסגרת המחייבת, אך מוכנה שעד שיעזוב את הבית, ישן על מזרן מתנפח במטבח הקטנטן.
מסביבם דלות פיסית הטבולה בשתיה רבה, ברגעי שכרות אבודים, בנסיון לשכוח את הבעיות ולדחות אותם, וכמובן כאב. מה שעושה את הסרט לפנינה קטנה זה הטיפול של חלבניקוב שמצליח לראות גם שביבים של חיוך בינות לעננות הקיומית. בעיין חדה הוא מסנטז רגעים של הומור, של אהבה ורוך, של נסיונות להבנה שמותכים אל קשיי היום יום.
מה שעוזר לתחושת הסימפטיה המתפתחת, למרות הכל לסרט אלה שני השחקנים בתפקידים הראשיים. אלכסנדר יטשנקו הוא אולג שארמנטי, שווה לב, רגיש, ואיכפתי שמוכן לשלם מחיר כבד על אמונתו במקצוע ובחובתו להצלת חיים ואירינה גורבצ'בה היא קטיה מקסימה, קורנת גם ברגעים הקשים בחייה, אנושית וממגנטת, דמות חזקה שברור מדוע אולג מסרב לעזוב אותה. השניים, למרות ההתרחקות שנכפית עליהם משכנעים בקשר ההדדי ומיתרים את הצורך בהחלטה של הצופים במי הם תומכים. בדרך שחלבניקוב מעמיד את המשל שלו – זה שניהם יחד מול החיים המחורבנים האלה.
סרט נפלא שיש בו חיוך לצד רגש שישבה אתכם בקסמו, אולי גם בגלל הדמיון לנעשה במקומותינו.
הפרעה בקצב הלב – 9 בסולם אורשר.
Aritmiya