ושוב מוטרד הרקול פוארו ממרבצו, התוכניות שלו משתבשות ובדרך אל החופשה שהוא כל כך ייחל לה הוא נקרא שוב באל כורחו לפתור שוב תעלומה שהוא פתר כבר כמה וכמה פעמים. למרות שזה נראה נוח ודקדנטי, המסע הזה על האוריינט אקספרס הוא חזרה מיותרת לחומרים שנלעסו טוב יותר בעבר. 7 מינוס בסולם אורשר.
כבר כמה וכמה פעמים נקרא בלש הבלגי הטוב בעולם, הרקול פוארו, יציר דמיונה הפורה של אגתה כריסטי, סופרת הבלשים הפופולארית לעטר את מסך הקולנוע באחד מתרגילי הליטוש השכלי שלו בפיצוח פשעים חמורים. גם אל האוריינט אקספרס הוא הזדמן כבר פה ושם והביקור הבולט שלו היה ב 1974 בסרטו המשעשע של סידני לומט עם אלברט פיני בתפקיד הראשי.
הגרסה ההיא היתה המדוייקת ביותר מבחינת האוירה שהתפזרה מסביב, שם מסיבת תחפושות אריסטוקרטית שעלתה על שרטון, ותאמה את הארומה הבלשית-מחייכת שהשאירה כריסטי לממשיכיה בקולנוע.
קנת בראנה, שחקן ובמאי תאטרון (כנראה עם השגים ושם טוב) וקולנוע (פחות) עם שאריות של שיקספיר בתדמית מחליט לאוורר את הסיפור המוכר ולהציג אותו עטוף בהגיגים פילוסופיים ומוסרניים. הסרט שהוא מציע לנו, בנסיון לעצב בויזואליות גדולה מהקולנוע האנגלי הצנוע עם אמצעים טכנים משופרים והתערבויות של עבודת מחשב, שולח אל המסך דמות שבבסיס היא גרוטסקית אך אצלו מתלבטת שלא כהרגלה ברווח שבין הטוב לרע.
במקום ההתנהלות הקלילה, המחייכת, הבטוחה בעצמה, הנפוחה מעט הוא משרטט פוארו נאנק תדיר, חמור סבר וכבד נוכחות שרוצה רק שיניחו לו. גם עיצוב הדמויות שנכלאות איתו על סיפון הרכבת המפוארת, סמל לדקדנס של ימים עברו הוא שיטחי, חסר עומק ובעיקר חסר הומור.
הסרט מתחיל בסצנה מגוחכת לחלוטין המתרחשת בשנות השלושים ליד הכותל בירושלים שבה פותר פוארו פרשית גניבה של תשמיש קודש ומשם קפיצה מאוד הזויה גאוגרפית לאיסטנבול בדרך ללונדון, דרך אותה הוא עושה ברכבת המפוארת העמוסה לעייפה בגיבורי הפרשה שתתפתח כשהרכבת תעצר על גשר, בין הרים מושלגים והרצח המדובר יתבצע על סיפונה. פוארו יחקור את הנוסעים ויפתור, כמובן בסוף את הרצח, כדי להתחבט עם מצפונו, אולי לראשונה.
ההחלטה הזאת של בראנה לשנות את אופי הטיפול בסיפור האוורירי הזה מעקרת את הסרט מרוב חינו והעיניין שבו בעיקר משום את הסיפור אנחנו מכירים ולכן זה לא מותח והחנניות היא ממנו והלאה ולכן זה לא משעשע. השורה הארוכה מאוד של כוכבים – ג'וני דפ, מישל פפיפר, ג'ודי דנץ' ווילם דפו, ג'וש ג'אד, פנלופה קרוז ובראנה עצמו במרכז גם היא לא תורמת והתחושה היא שההופעה של כל אחד ואחד נעשתה בניגוד לרצונם. בלי אנרגיות וללא הנאה שהיא. זכרה של אינגריד ברגמן מהסרט של לומט מהדהד בזכרון כדוגמה להצגה אמיתית.
הזכרון של הסרט הקודם והבזקות כאלה ואחרות, מוצלחות יותר של פוארו בקולנוע ובטלויזיה עדיין שמור אצלנו ולכן לא ברור מה דחף את בראנה לטלטל אותו ממרבצו. מה שלא יהיה, התוצאה היא מטרד לא קטן, בהחלט לא מצדיק את ההוצאות.
"רצח באורינט אקספרס" – 7 מינוס בסולם אורשר.
Murder on the Orient Express