הדילמה המונחת ביסוד הסרט האמריקאי "חיבור פשוט" מוכרת לכל הורה של ילד מחונן. האם ללחוץ על הדוושות ולשלוח אותו לעולם שכולו ליטוש הכשרון או להניח לו לעבור נעורים רגילים בשביל השקט הנפשי. זה מה שקורה למרי בת השבע בצורך לבחור בין ההתמכרות למתמטיקה, היא כמובן גאון קטן וחמוד, לבין חיים פשוטים עם הדוד האהוב. מלודרמה שלא מותירה סימנים. 7 בסולם אורשר.
בקולנוע התמים של פעם בשביל לסחוט אמפטיה ורגש היה מספיק להכניס כלב למרכז העלילה. עוד הרבה לפני שרין טין טין היה לסופר סטאר, לאסי שבה הביתה ועזית חשבה על קורס צניחה, היה כלב אחד מהגיבורים הראשונים של הקולנוע, סליחה ראינוע (סרט אילם) בסיפור מתח שביים ססיל הפוורת' האנגלי עם הכלב שלו בלייר ב 1905. הכלב עזר בגילוי והצלה של תינוק שנגנב ע"י צועניה מעגלה בפתח בית הוריו ברחוב אנגלי שקט. אחרי שהתרגלנו לחבב את היצור המתוק וגונב ההצגה, חברו הטוב של האדם וזה לא הספיק, הוחדרו הילדים לעלילות הדרמה סוחטות הדמעות והרגש כדי שהם יגנבו את ההצגה. בדרך כלל קטנים בלונדינים, עיניים כחולות (כשהיה כבר צבע בקולנוע) וגדולות. ג'קי קוגן של "הנער", שירלי טמפל, היילי מילס ובעוצמות גדולות ריקי שרודר, ג'סטין הנרי ובעיקר מקולי קאלקין והיילי ג'ואל אוסמנט.
אבל העולם מסביב הפך ציני יותר ורגיש פחות ולכן מנסה הוליווד כל הזמן להגביר את הווליום. "חיבור פשוט" בא אלינו עם סל מלא מסיחי דעת ומביא לנו את "גיבורי העל" של המלודרמה, בסרט המחבר ילדה קטנה ונטולת שיניים קדמיות, אבל בשביל זה היא גאונית במתמטיקה, את החתול שלה, ג'ינג'י סתום עיין, שכנה טובת לב כהת עור, דוד מאמץ אוהב וסבתה שעושה קולות של מכשפה. כל אלה כדי להטיח בנו את הדילמה – מה לעשות עם כשרון מופרז. האם לפתח אותו על חשבון הילדות, או לתת לחיים לזרום וההצלחה תגיע מתי שהו.
מרי היא ילדה חמודה ומאוד פקחית בת 7 הגדלה בפלורידה אצל דודה. למה ? מסתבר, על פי פיסות עיתון שהמורה שלה מוצאת בספריה שאמה התאבדה ומשום שלא היה אב פעיל בסביבה, נטל אותה הדוד תחת חסותו. פרנק, הדוד שהיה קשור מאוד לאחותו הבטיח לעצמו שמרי לא תסבול את עריצות אימם המשותפת אוולין (כמובן ממוצא ועם מבטא אנגלי, כמו רוב הרעים בקולנוע ההוליוודי) שדחפה את הבת למקסם את היכולות השיכליות שלה בייחוד במתמטיקה על חשבון ילדותה והתבגרותה וכך מצצה ממנה את האופציה לחיפוש אחרי האושר האישי.
פרנק יודע שמרי מחוננת אף היא, אבל הוא מתעקש לגדל אותה כילדה רגילה כדי שתוכל למצוא חברים וזמן לעיסוקים של ילדים. נכון, המפגש הראשון עם בית הספר הרגיל הוא טראומטי, משום שבכיתה לומדים 2 + 2 ואילו מרי חצתה כבר את הרף של חשבון אינפיניטסימאלי. בקיצור, המורה מגלה שמרי לא נמצאת במקום הנכון, המנהלת מציעה לפרנק לשלוח אותה למוסד למחוננים, הוא כמובן מסרב ואז מופיעה הסבתא אוולין שדורשת לקבל חסות ולפתח את היכולות המתמטיות של נכדתה.
צריך לאמר שהילדה די מתפתה לאפשרויות שמציעה הסבתא, ספרים מתקדמים על ושל מתמטיקה המגרים את מחשבתה, אבל היא אינה רוצה לעזוב את פרנק ואת השכנה השחורה והטובה והאוהבת רוברטה. הפתרון הסינמטי הוא בית משפט ואכן, הצדדים נזקקים לחוק כדי להגיע להחלטה. טוב, נעצור כאן את מהלכה של העלילה המתפתחת להיכן שהיא מתפתחת עם לא מעט רגעים של לחלוחית מוגברת בגלגלי העיין של הצופים מתוך רצון לשלבם בדילמה.
נכון שיש בסרט כמה רגעים יפים, שהדיאלוגים בחלקם אפילו משעשעים ושהסרט אינו מתדרדר ממש למלודרמה זולה ומעצבנת, כפי שניתן אולי לצפות מסרט כזה. אבל עדיין לא מעט מהמורות דרכן עובר מרק ווב, הבמאי, מכשילות אותו באופן די צפוי. חייבים לאמר. אין כאן הרבה מקוריות, בודאי שאין הפתעות או מעמדים חריגים ומיוחדים ובודאי אין זכרון של טעם מסויים שאפשר ללכת איתו הביתה.
וכך, דילמה פדגוגית הופכת לביצת מוסר עם כמה רגעים יפים והרבה קיטש לחלוחי, כריס אוונס עצוב העיניים כסופר דוד ומקנה גרייס הקטנה כדור המשך לכוכבי שביט זעירים שכבים עם ההתבגרות.
"חיבור פשוט" , 7 בסולם אורשר.
Gifted