"חנות הספרים" – סרט קטן עם לב אדיר

תראו מה זה סלט תרבותי. סיפור כרם נבות היזרעאלי משתרג עם סיפור האביב של פראג בקולנוע אנגלי על אהבת הספר, המצולם באירלנד ובברצלונה בהפקה ובבימוי קטלוני כדי להוכיח שוב לעולם שהטבע האנושי המחורבן בעיקרון, כוחני, תחרותי וקטנוני חזק יותר מהאופטימיות החיובית התמימה ויפת העיניים. וילך החלום האמריקאי לעזאזל.

נכון, בפרספקטיבה ארוכת שנים – וזה אולי רמז המלווה בטפיחת עידוד קטנה גם לכיוון אופוזיציה כיום בארצנו טירופת הערכים, הכל מסתדר והטובים מנצחים. אבל למי יש כוח לחכות ברגעים של אשמורת אחרונה מתארכת מידי, לוהטת ודביקה, שהחוק והצדק ינצחו. כי בינתיים – העולם הוא חצרו של האיש הרע.

אז איך מתחברים הסיפורים של אחאב, איזבל, נבות ואליהו הנביא במאה התשיעית לפניה"ס וזה של אלכסנדר דובצ'ק והעם הצ'כי, וליאוניד ברז'נייב והצבא הפולני שגייס בשם הקומוניזם כמעט 3000 שנים אח"כ לסיפורה של פלורנס גרין בהארדבורו אנגליה של הספרות והקולנוע (העיירה כאן היא פיקטיבית, כי אם תחפשו אותה במפות תגיעו למקום אחר לגמרה) ?

תשאלו את איזבל קווישט, במאית נפלאה ודי צעירה מקטלוניה, שפרצה למודעות העולם עם "החיים בלעדי" ב 2003 ו"הסוד שמעבר למילים" שנתיים אח"כ ומאז היא עובדת באובססיביות של לפחות שלושה פרוייקטים בשנה בקולנוע העלילתי, התיעודי ובטלוויזיה, בארצה ובארה"ב וגורפת במהלך הדרך פרסים המצביעים על יכולותיה. קווישט, אשה המעמידה במרכז סרטיה בדרך כלל נשים שנראות שבריריות ברגעי משבר בחייהן או מעט אחרי, הנלחמות על מעמדן ועל דעותיהן ואמונתן מציעה קולנוע רגיש, עדין שיודע להתבונן ברגעים המשמעותיים יותר בחיים של הגיבורות ולחשוף כך את אישיותן המורכבת והמרתקת.

"חנות הספרים", סרט נוסף המצטרף עכשיו לענק הפנינים הקולנועי שלה מבוסס על נובלה שכתבה פנלופה פיצג'ראלד ומחזיר אותנו לאנגליה הקרתנית של סוף שנות החמישים, בכפר קטן על שפת הים רחוק מאוד מהלמות החיים הלונדונית אבל עורג למשובות הציניות של הבירה.  נמצא כאן חברה סגורה ואטומה המתנהלת עדיין, שלוש עשרה שנים אחרי מלחמת העולם השניה על פסים של צביעות פיאודאלית כמעט, עם אדונים ומשרתים, עם קודקוד חברתי שולט ואריסים המצייתים לו תוך התבטלות מוסכמת. לתוך סביבה זאת של גאווה ודעות קדומות חוזרת אלמנת המלחמה הצעירה פלורנס גרין בהחלטה להפוך את הבית הישן שלה לחנות ספרים. אבל ההחלטה לא מוצאת חן בעיני אדונית האיזור, הגבירה וויולט גמארט מארמונה על הגבעה שחושקת בבית הישן לצורך פיתוח מה שהיא קוראת לו "מרכז אמנותי", אותו תנהל ותעמיק את לפיתת השלטון שלה על האיזור כולו. החנות החדשה שתפיץ אהבת ספר ותרבות מצידה היא איום ולכן יש להכחידה. הקרב על החוק והצדק יוצא לדרך והגחמה האנושית המוכרת שכולה תאוות שלטון וניצחון, שכרון הכוח, יתרונות כלכליים, קשרים פוליטית וניצול צביעותם ועליבותם של מלחכי הפנכה מרימה ראש.

במערבונים, למשל הסיפור היה נגמר אחרת. גם שם נאבק החוואי הזעיר נגד כוחות גדולים וחזקים ממנו הנעזרים לעיתים גם בבעלי אגרוף כדי לסלקו מחלקת אדמה התקועה לטייקונים הגרגרנים בין השיניים ויכול להם. כאן, בסביבה אירופאית ובהתייחסות לחיים וזרמם יש קצב אחר והמבט הוא מפוקח, מבוגר ומורכב הרבה יותר. פיצג'ראלד וקווישט עסוקות יותר בסיפור מוסר מאשר באגדה טעונת קתרזיס. ולכן הסרט מכוון לקהל בוגר יותר שיוכל להתגבר על מהלך האירועים המתסכל ולחכות ממש לשניות הסיום המסבירות גם את פשר קולה של המספרת המלווה אותנו משניות הפתיחה. קהל מבוגר יותר הוא גם זה שיוכל להתכוונן לקצב האיטי, השליו של הסרט, למרות העלילה הייצרית אותו הוא נושא.

קווישט עושה את זה לאט אבל באופן עקבי. היא מציירת במכחול עדין ובצבעי שמן את הדמויות על רקע הטבע מסביב. הים הכחול, העצים הירוקים ביער הקרוב, השמיים הכבדים, בתי העיירה האפורים והאפלוליות של חנות הספרים, אפלוליות שמדיפה ארומה קסומה. המסך שלנו התכבד לאחרונה בכמה וכמה סרטים שעיסוקם, לפחות החיצוני היה ספרים וספרות. "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפוזים", "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה", "מועדון הספר הטוב", בין השאר, אבל אף אחד מהם לא הדיף טעם של חושניות כזאת לספרים עצמם, לעטיפותיהם, למדפים העמוסים בהם .

ההחלטה שלה לקבוע את משכנו של הסיפור באנגליה מתגלה מהר מאוד כנכונה, לא רק משום שזאת הדרישה העלילתית בספרה של פיצג'ראלד, אלה גם משום היכולות של קווישט לבחור את האנסמבל הנפלא של השחקנים כאן ולכוון אותם לתוצאה הנפלאה. 400 שנה של גידול דשא הוכיחו ששלהם הוא הדשא הירוק יותר, הם עיצבו את החוקים המודרניים של הכדורגל בדרך להיות הספורט הפופולארי בעולם ויש להם גם את התאטרון ושחקניו הכי טובים שיש. ואת הטלוויזיה ו"תאטרון הכורסה שלה. אין מה לעשות – זה הצד החזק של האנגלים והצוות שנאסף כאן עושה נפלאות.

אמילי מורטימר, אנקור בעל אופי היא שחקנית נפלאה שאני עוקב אחרי כבר שנים אחדות בשורה של דמויות עוד מתפקיד לא גדול ב"נוטינג היל" ב – 1999 דרך תפיסת מקום גם בליבי ב"פרנקי היקר" 2004, תפקיד מרשים ב"נקודת מפגש" של וודי אלן, בתפקיד המפיקה הראשית ב"חדר חדשות" הטלוויזיוני מול ג'ף דניאלס ולאחרונה בסרטה המקסים של סאלי פוטר "המסיבה". פלורנס שלה היא תערובת של נחישות ועדינות, של כוח פנימי ואיפוק מהפנט. היא מחייכת תמיד, לעיתים בסיפוק ולעיתים גם בכאב אל מול הקשיים והרגישות שלה מוצאת ביטוי בג'סטות הקטנות, בעוויתות כמעט בלתי נראות המצטברות לרגעים מרגשים לאורך כל הסרט.

ביל נהיי, כאדמונד בראנדיש, נפלא. כרגיל. הוא הג'נטלמן המתבודד על הגבעה שחי את דמדומי ימיו בארמון מתקלף ובולע ספרים ללא הרף, שמבין את תשוקתה של פלורנס לעולם המודפס, שיוצא לעזור לה במאבקה נגד "האשה הנוראה ההיא" , שלומד לאהוב את ספריו של רי בראדבורי לאחר שקרא את "פרנהייט 451" שלו, שחווה את הייחודיות של "לוליטה" ספרו השערוריתי לזמנו של נבוקוב , הוא זה שנפשו נקשרת בנפשה, למרות הבדלי הגילים  בניהם.  "לו רק הייתי פוגש אותך בתקופה אחרת בחיי"  הוא אומר לה בעצב באחד הרגעים הנפלאים יותר בסרט. אלגנטי עד הדקה האחרונה, עצור, מופנם, מסתיר ייצריות אדירה ומודחקת. דמות נהדרת, שחקן ענק.

ופטרישה קלארקסון כליידי ביץ' וויולט גמארט המנוולת. תפקיד מדוייק, עשוי נכון, במידה של רוע הגולשת מתוך הצביעות, המתפוצצת מתוך העושר. יופי של עבודת משחק וכשרון ענק.  ולידם דמויות המשנה של הילדה כריסטין שבאה לעזור בחנות הספרים, היא המספרת בצעירותה וכך גם ג'יימס לאנס כמיילו החלקלק שמנסה לפתות את פלורנס בשרותה של וויולט הכוחנית.

"חנות הספרים" הוא סרט קטן עם לב אדיר, דובדבן שימס לאיטו בחיכם של אלה שמחפשים הנאה אמיתית בקולנוע איכותי, הנאה המתלווה גם לאכזבות המקבעות את זכרונו של סרט אולי יותר מאלה המתקתקים מידי. קחו את הזמן, קחו את בן/בת הזוג ותלכו ליהנות על אמת. ואולי יביא זה הקטן קצת פרופורציות על עוולות ימים קשים אלה שלנו.

"חנות הספרים" – 9 בסולם אורשר
The Bookshop

רוצה לשתף ?