לא הייתי נדרש לתגובה למוצר פגום זה אלמלא אחד ממפיקי הסרט והגורמים הדומיננטיים בהורתו, מנכ"ל קרן מקור גדעון גנני היה יוצא בביקורת חורצת לשון על ידידי אורי קליין, מבכירי מבקרי הקולנוע שקמו לנו בארץ בפרט ועל מקצוע ביקורת הקולנוע בכלל.
לא רוצה להתווכח עם טענות הנובעות מהרגש, מבעבעות שינאה וטינה אבל כמה הנחות שנישאו שם ראויות לאיזו שהיא תגובה, בייחוד שהן ניתזות מפיו של מי שמשמש כבר למעלה מעשרים שנים בתפקיד ראש קרן לתמיכה בסרטי קולנוע וטלויזיה היונקת כסף ציבורי. כותב גנני "ככל שהמרכיב האמנותי גדול יותר כך הערך התעודי-דרמטי של הסרט נפגע". טיעון שבא להצדיק את הכשלון האמנותי המהדהד של הסרט אך רק מחזק את אותו כשלון. והטיעון מעורר פליאה מסויימת כשהוא יוצא מפי מי ששוחה בבריכת הקולנוע הישראלי והעולמי כבר כל כך הרבה זמן. במקום אחר כותב גנני :"גם הסרט נועד במקורו לטלויזיה" כאילו יש רמה אחת לקולנוע ושניה, נמוכה יותר לטלויזיה.עוד אמירה אומללה .
סרט הוא סרט הוא סרט ויצירה פילמאית היא יצירה פילמאית בכל מקום שבו תוקרן. הבעיה אינה המקור של הסיפור, האם אכן קרה הדבר או אם הומצא במוחו הקודח או הפורה של יוצרו. וליצירה פילמאית יש חוקים ויש שפה שבמאים ומפיקים שיודעים את מלאכתם לומדים לדבר בה. סיפור פשוט יכול להיות מסופר בשפה עשירה, מקדמת, מגרה, משובבת נפש ודמיון וסיפור קשה ומסובך יכול להיות מועבר באופן רשלני, חסר מעוף, שאבלוני ומשעמם. כמו המקרה של "טוביאנסקי", למשל. סרט תעודי וארגז הכלים שלו, סרט עלילתי והיכולות הדרמטיות שלו.
מבקר המכבד את מקצועו, וקליין הוא בהחלט אחד כזה, מכיר את הסביבה בה הוא עובד וראה כמה אלפי סרטים בחייו כדי לדעת שלכל סרט יש אמת מידה שונה לבדיקה. הסרטים נבדקים על פי הרף והכוונה שמציב הבמאי ולא להיפך, ההכללה, המקובלת אצל מפיקים ובמאים שמציגים חומרים פגומים וחסרי מעוף היא שכל המבקרים הם מקשה אחת ("הבעיה עם מבקרי הקולנוע היא…") שהם "מסתכלים על כל הסרטים בסוג אחד של משקפיים ולא מסוגלים לעשות את ההפרדה… כל סרט נשפט בעיניהם באותם פרמטרים". גוף העבודות של קליין ושל עוד כמה מבקרים מקצועיים רק יוכיח שאין שום בסיס לטענה.
פרשת טוביאנסקי התקועה כעצם בגרון המוסריות הצהלית, היא סיפור הוצאתו להורג של קצין צה"ל, מאיר טוביאנסקי, שהואשם על לא עוול בכפו, כפי שהתברר לאחר מעשה, בריגול נגד ישראל, במהלך מלחמת העצמאות. טוביאנסקי הועמד ביוני 1948 בפני בית דין שדה, הורשע והוצא להורג בהחלטה יחידה מסוגה בתולדות מדינת ישראל. למרות ההודעה בטעות שעמדה בבסיס ההרשעה וההוצאה להורג החפוזים, יש יאמרו רצח, המעורבים – אנשי שרות הביטחון המתהווה בצה"ל המתהווה לא נענשו על המעשה וחלקם אפילו המשיכו במסע בסולם הדרגות לעמדות בכירות ביותר בשרות המדינה.
ריקי שלח הבמאי ומיכאל בר זוהר התסריטאי עושים מזה סרט, אולי אחת הפעמים הבודדות שהקולנוע שלנו עושה חשבון עם פרשיה מעוררת סערה, אבל הטיפול הקולנועי שהם מציעים לסיפור פשטני כל כך, חסר השראה, נבוב, ולעיתים אפילו מעורר גיחוך, שאינו מצדיק שום דיון רציני בנושא. הסיטואציות, למרות הסיפור מעורר היצרים הן כל כך כהות, חסרות יכולת הבחנה אנושית, חד מימדיות וכבדות לשון. התסריט חסר מעוף וסטרילי (וזה מוזר משום שבר זוהר יודע ומכיר סיפורים ואניקדוטות הקשורות לתקופה) והבימוי כבד, נטול יכולת הפשטה של המשמעויות של האירועים שפשוט בא לרקוע ברגליים ביאוש מתמשך. והשחקנים, חבל עליהם ועל מה שניתן להם כחומר גלם. אפילו גדולים וטובים מהם לא יכולים היו לעשות משהו עם החומרים שהוצעו להם בתסריט.
התחושה היא, לאור השגים מוכחים של הקולנוע והטלויזיה שלנו בכמה עשרות השנים האחרונות, שחזרנו בקפיצה אחורה. מכונת זמן שהתקלקלו לה המהלכים. וחבל כי נושא טעון וחשוב כזה, כמו סיפור תחילת ההסתיידות הציבורית-חברתית-פוליטית שלנו זה יצטרך עכשיו לחכות, כנראה לקולנוען מוכשר יותר ולטיפול מכובד יותר. אם כזה יסכים לצעוד ברגבי האדמה החרוכה שמשאירים המעורבים אחריהם כאן.
"טוביאנסקי" – 5 בסולם אורשר