מי צריך אפקטים ורובוטים ומלחמות רועמות על גורל היקום בקולנוע כששני שחקנים וכלב יכולים להביא אותנו בהרבה יותר כשרון והרבה פחות כסף לדרגת התרגשות, חיוך, כאב והומניות נעלה מונים רבים. 9 פלוס בסולם אורשר.
סיפור פשוט, אנושי, נוגע ללב, סיפור הסובב כולו ליד צריבת הפרידה, מפגשים בקרן סוף הקשר האישי וההשלמה. חברות, אחריות הדדית, אבהות ועל הכל המחלה המחורבנת הזאת ששמה לכל זה קץ מוקדם מידי.
להלן שני חברי ילדות מארגנטיה – חוליאן מתגורר היום במדריד, שחקן החולה בסרטן סופני שהחליט להפסיק להתמודד עם המחלה ותומאס המגיע מקנדה כדי לשכנעו לשנות את ההחלטה. השניים, חברים עוד מהמכורה בבוינס איירס, שני גולים בארצות שונות, מבלים יחדיו ארבעה ימים ולילות מלאים בחוויות משותפות, בנסיונות לחדש את הקשר שמעולם לא ניתק, למרות הריחוק הגאוגראפי. הם ובת הדודה של חוליאן התומכת בו במהלך המחלה וכלב הבוקסר המבוגר והנאמן טרומן שרובץ למרגלותיהם שחוליאן מחפש לו בית חליפי אוהב.
ארבעה ימים של הבנה מתגברת, של שיחות, ושתיה, ובילוי ואפילו של טיסה הזויה לאמסטרדם כדי לפגוש את בנו של חוליאן וכדי להפרד גם ממנו. ארבעה ימים שבהם ננעצת הפרידה הקשה בליבות הצופים במהלכו המהפנט של קונצרט מופלא עם שני שחקנים נהדרים ברגעים אנושיים בנויים במדוייק – ריקרדו דארין הארגנטינאי וחבייר קאמארה הספרדי (שחקנו הקבוע כמעט של אלמודובר), שניהם כוכבים בארצותיהם.
"טרומן" הוא סרט של אנדרסטייטמנט, של אמירה מופנמת, של רגעים שבהם אין צורך להעביר מסרים דרך טקסט. הם עוברים במחוות, בהבעות פנים, במעמדים שמציע לנו הבמאי ססק גאי, בצילום בגוונים של חום בסצנות הפנים וכחלחל בחוץ שחודרים גם לפערים בין מה שנאמר ומה שלא, בפורמט סגור ואינטימי שמקל עלינו לחמוק לתוך הדרמה המרובעת. וכל זאת בלא להחליק לשלולית סנטימנטלית מידי. המידה כאן מדוייקת. ומעצבת סרט רגיש ומרגש, פנינה קולנועית ממש.
"טרומן חברים עד הסוף" לאוהבי אדם וכלבים – 9 פלוס בסולם אורשר.
Truman