"ים של עצים" – לא עצים ולא דובים

סרטו החדש של גאס ואן סנט מעורר ציפיות, לפחות על פי הרקורד של הבמאי. מהר מאוד מסתבר שהמלך, לפחות במערכה זאת, הוא ערום. רוב מהומה על מאומה, הרבה אויר ותוכן מעניין איין. 6 בסולם אורשר.

(ביקורת וידאו)

http://https://www.youtube.com/watch?v=I6FNLcTjuQ4&feature=youtu.be

יש במאים שרק השמועות על סרט חדש שהם מכינים לעולם מעוררות רטטים בעמוד השדרה של מבקרי וחובבי קולנוע מכל קצווי ארץ ובודאי שכאשר הסרט מגיע לבסוף לאחד הפסטיבלים הגדולים, קשה מאוד למצוא מקום פנוי באולם ההקרנה כבר דקות ארוכות לפני שהתחיל. כזה הוא הבמאי האמריקאי גאס ואן סנט וזה בדיוק היה המקרה של סרטו האחרון "ים של עצים" כשהוקרן בפסטיבל קאן האחרון.

ובקאן התגובה היא מהירה ויכולה להיות גם אכזרית מאוד, כמו שקרה גם לואן סנט בסרט הזה. כגודל הציפיות והקרדיט כך גם עוצמת קריאות הבוז שהופנו לבמאי ולסרטו היומרני והנפוח, המשמים והדל. "לא עצים ולא סרט" כפי שאמרו רבים.

את תהילתו אסף ואן סנט בשורה לא ארוכה אבל דומיננטית של סרטים כמו "דראגסטור קאובוי" משנת 1989, דרמת פשע ונעורים על פושטק קטן וחבורתו במסע בצפון מערב ארה"ב שצורכים סמים ושודדים בתי מרקחת, שלאחר טרגדיה משותפת מחליט להגמל ומגלה שהדבר לא פשוט. מט דילון והאת'ר גראהם בתפקידים הראשיים. "איידהו שלי" שנתיים מאוחר יותר, סרט מסע שהביא לו את התהילה עם ריבר פניקס וקיאנו ריבס על שני נערי ליווי ומסעם על אופנוע ברחבי ארה"ב המלווים מעשי שוד לשם צריכת סמים, "סיפורו של ויל האנטינג" עם מאט דיימון ורובין וויליאמס על היחסים בין צעיר מוכשר ובעייתי והפסיכולוג שלו המנסה לשקמו, "אלפנט" בסיפור כמעט דוקומנטארי על הטבח בקולומביין מנקודת מבטם של שני הילדים הרוצחים. "מילק", הסרט שתאר את דרכו לצמרת והרצחו של פעיל הקהילה הלהט"בית בסאן פרנסיסקו שהיה חבר מועצת העיר ומהפוליטיקאים הראשונים שיצאו באמריקה מהארון.

ליד ההצלחות האמנותיות הללו שבנו לו תדמית של במאי ייחודי, רגיש שעוסק בעיקר בסיפורים על רקע ידידות ואהבת גברים התפוצצו גם כשלונות צורבים כמו העיבוד היומרני שלו, אחד לאחד רק בתוספת צבע ל"פסיכו" של אלפרד היצ'קוק ו"ימים אחרונים" החולני על שעותיו האחרונות של קורט קוביין. "ים של עצים" מצטרף לשורה מיותרת זאת של סרטים כושלים.

כאן הוא מניח על המסך סיפור פשטני ולעיתים חסר הגיון בסגנון "גברים במלכודת". סיפורו של גבר אמריקאי (מתיו מקונוהי) שאשתו מתה שמגיע ליער עבות ביפאן, המקום הכי רגוע בעולם, המקום שבו ניתן למות בשקט, יער המושך איליו מתאבדים מכל העולם. שם הוא פוגש (או לא) דמות של של יפאני שבא אף הוא להתאבד ויחד הם יוצאים למסע השרדות משותף, בניגוד לכוונותיהם המקוריות.

הסרט שמנסה להיות אקזיסטנציאליסטי, שדן בסיבות לחיים ולמוות של פרטים וחברה הופך מהר מאוד מסרט בעל גוון פילוסופי – בעיקר בגלל העריכה המורכבת שלו בחלקו הראשון, לסרט פעולה מהסוג הפשוט ביותר וכך מתנפץ, כמו גיבוריו וסיבותיהם אל הסלעים ביער ההררי. לתוך המאבק הקיומי של שתי הדמויות מוזג ואן סנט גם את סיפור הנישואין המעוות והמקולקל של מקונוהי בהבזקים בלתי מספקים, מה שאולי אמור להצית צידוק למצבו הנפשי המעורער. וכך הדרמה הפסיכולוגיסטית כביכול הופכת לסיפור אימה ומתח שאינו מותח משום שאנו לא יודעים מספיק על הדמויות כדי שנפתח למולם איזו שהיא אמפטיה.

מקונוהי שצובר איכות בתקופה האחרונה עם שורה של סרטים שהופכים אותו לשחקן מעניין מאבד כאן מומנטום, נעמי ווטס הנפלאה בדרך כלל, לא מופיעה כמעט לתפקיד והיפאני קן ווטאנאבי הוא רק דמות רקע. סרט מיותר ומאכזב.

"ים של עצים" – 6 בסולם אורשר.

The Sea Of Trees

 

רוצה לשתף ?