סיפור מן ההסטוריה האמריקאית, לא לפני הרבה זמן, שמוכיח שזכויות הפרט הן עיניין די חדש בחברה הגדולה ההיא. סרט שמנסה להטיח בנו כמה מסרים של שוויון וצדק, אבל עושה זאת באופן כל כך שיגרתי, צפוי וחסר מתח שבסופו של דבר מוליד אכזבה מסויימת. 7 בסולם אורשר.
הקולנוע האמריקאי חוזר לאחרונה אחור ובוחן באמצעיו רגעים היסטוריים שבהם נוצקה מציאות כואבת שמוטחת עכשיו בפני החברה רבת הגוונים של ארצות הברית של אמריקה. זה הגיע לשיא בטקס האוסקר האחרון שבו חגגו-פוצו השחורים באמריקה על ההדרה שלוותה בסקנדל לא קטן מהשנה שעברה, עם שלושה סרטים לפחות מתוך תשעת הנבחרים שאחד מהם זכה בפרס הגדול (לא לפני הפאדיחה המדוברת ביותר בהסטוריה של טקסי הענקת הפסל המוזהב) ועם שורה של שחקנים שכמה מהם גם זכו בפרס.
באותה אבחה של הכאה על חטא מגיע אלינו עכשיו סרטו של הבמאי ג'ף ניקולס "שהתחרה בפסטיבל קאן בשנה שעברה. זהו סרט המחזיר אותנו לסיפור אמיתי שהתרחש בוירג'יניה המערבית של שנות החמישים, לא רחוק מוושינגטון הבירה, ארץ שחוקי ההפרדה שלה אסרו קשרי נישואין בין לבנים לשחורים, כמו במקרה של אדון וגברת ריצ'ארד ומילדרד לאבינג, הזוג המעורב הראשון שהכריז ונאבק על חוקיות נישואיו ב"דיקסי" הגזענית ושילם על כך מחיר גבוה.
השניים, הוא לבן והיא שחורה גדלים בערבה הכפרית של וירג'יניה מהמדינות הדרומיות הגזעניות שמעולם לא קיבלו את תבוסתן במלחמה האזרחים המתרחקת, מתאהבים והופכים לזוג לאחר שהיא נכנסת להריון. המשפחות לא מאושרות, אמו של ריצ'ארד, המיילדת הכפרית אפילו מנתקת מגע, אבל היחסים המתפתחים בשקט בשקט צומחים לנשואין, טקס הנערך, אגב בוושינגטון. מישהו לוחש לשריף המקומי שיש כאן הפרה של החוק וזה מגיע מהר מאוד להפריד בין בני הזוג בדרכם לכלא.
הטענה של השופט המקומי בגינה נשלחו השניים למאסר היתה שאלוהים פיזר את הגזעים בין היבשות בכוונה ברורה להפרידם ולכן זוגות מעורבים וצאצאיהם הם מעשה בגידה באל. וזאת כמאה שנים אחרי תום מלחמת האזרחים וביטולה של העבדות.
השניים פונים לעורך דין מקומי, לא מבריק במיוחד אך בעל קשרים המארגן סוג של עסקה – הם לא יחיו יחדיו בוירג'יניה וישתחררו מהכלא. כמובן שהאהבה והצורך ההדדי גובר ובעיצומה של מלודרמה גולים השניים לוושינגטון הגדולה כדי להקים שם משפחה. אבל החיים בעיר הסואנת אינם יאים למשפחה ובחסות חשכה הם חוזרים הביתה, לצרות המתרגשות עליהם, המביאות את המקרה שלהם, בסופו של יום ולאחר התערבות עורכי דין מפורסמים ותאבי רעש תקשורתי לבית המשפט העליון.
ניקולס שיודע לספר סיפור במונחים אישיים ודי עדינים מעמיד בפנינו סיפור שסופו מוכר, אחרי הכל ההסטוריה כבר נכתבה ואיש לא מנסה לשנות. וכך אלמנט המתח באשר לסופו של הסיפור המלודרמטי הזה נשמט מלכתחילה. מה שנשאר לו לעשות זה לשרטט את ההתרחשות בדרך המצודדת ביותר והוא בוחר ללכת על האנטי שיאים. כלומר – לא לדחוק אותנו לקרבות ההירואים בבתי המשפט אלא להתרכז בהשתקפות שלהם בחיי היום יום של בני הזוג. ברצון של ריצ'ארד להמנע מאור הזרקורים והפרסום ובצורך של מילדרד לעמוד על זכויותיה עד הסוף.
ניקולס בונה רגעים אינטימיים, עדינים הנסמכים על שני שחקנים מרכזיים – רות נגה וג'ואל אג'רטון המציעים את היכולת החיונית שלהם והוא יודע איך להפעיל את המצלמה שלו. הבעיה של הסרט שהוא יותר מידי מלודרמטי, בסופו של יום, נסמך מידי על הרגש והרבה יותר מדי לא מפתיע. גם ההתנהלות של אחורי הקלעים של הפרשה היא כל כך מוכרת צפויה שמעבר לתחושות, השכל ייוצא לטיול במחוזות אחרים והמסר, לכן נחבא כאן אל השיגרה.
"לאבינג" – 7 בסולם אורשר
Loving