מיד בתחילה צריך להכריז : "לא פה, לא שם", סרטה של מייסלון חמוד הוא סרט נוקב, אמיץ, חריף, חד, פורץ דרך וחשוב עם שלוש שחקניות מהפנטות. יוצרת צעירה בסרטה הארוך הראשון מביעה את דעתה על הסביבה ממנה היא יוצאת ואליה היא חוזרת עם דין וחשבון. 9 בסולם אורשר
הקולנוע דובר הערבית זכה השנה בכל הקופה בקנה מידה ארצי, "סופת חול" של עידית זקצר הוא הסרט מחזיק התואר הסרט הישראלי הטוב ביותר השנה בתחרות "פרסי האופיר", שני סרטים חדשים של במאיות ישראליות-פלסטיניות הוקרנו בפסטיבל הסרטים הבין לאומי בחיפה וזכו שם בפרסים ראשיים – "עיניינים אישיים" הפיוטי-יפיפה של מהא חדג' ו"לא פה, לא שם" התוסס והאסרטיבי של חמוד ו"ג'נקשן 48" של אודי אלוני קיבל את הנקודות שלו בעיקר בפסטיבלים בחו"ל.
מה שיפה יותר ושומט את השטיח מזעקות השבר של מי שמנסה לטלטל את הספינה כדי להטביעה הוא שהסרטים הללו אינם עוסקים לחלוטין, או כמעט לחלוטין בסכסוך הישראלי-פלסטיני והמבט בהם מופנה בעיקר פנימה, אל תוך החברה הערבית – מוסלמית ונוצרית כאחד והדרך שבה היא מטפלת בעצמה, מחפשת פתרונות ומתמודת עם החיים המודרנים במסגרות הנתונות.
סרטה של מייסלון חמוד בהפקתו של שלומי אלקבץ הוא סרט מרתק, בקצבו, בסגנונו, בכוונותיו ובסביבה בה הוא מתרחש, והוא נושא עגלה עמוסה של ביקורת פנימית על חברה פלסטינאית שקשה לה עדיין להשתחרר ממוסכמות, מעכבות של מוסר מיושן וכפיה דתית. הסרט המתרחש כמעט כולו בתל אביב עוקב אחרי שלוש צעירות ערביות ישראליות-פלסטיניות המתגוררות בדירה אחת בכרם התימנים ומנסות כל אחת לקיים את עצמה, לחיות את חייה ולהפגין את עצמאותה אל מול החברה, המשפחה והמסורת ממנה יצאו.
כל אחת מהצעירות נמצאת במצב שונה של קשרים עם עברה, או ההווה הכובל שלה בבית. אחת, המשוחררת ביותר, עורכת דין אסרטיבית נוצריה בת נצרת היא הדמות הדומיננטית, המשוחררת שניתקה לחלוטין את הקשר עם עברה ומקיימת אורח חיים מתירני, אפילו הדוניסטי כזה שמציעה העיר הגדולה ובילוייה. גברים, סמים, אלכוהול הם חלק משגרת יומה, ובעיקר לילה. השניה, נוצריה אף היא מגיעה מתרשיחא שם חייה משפחתה המנסה כל הזמן לשדך אותה לגבר זה או אחר, בלא הצלחה. מיד תתגלה הסיבה, היא עובדת כדי ג'יי ובארמנית, היא לסבית וכלל לא רוצה גבר בסביבה ולכן מסרבת לקבל ההצעות החוזרות ונשנות של הוריה לחתן אופציונאלי.
שתי הבנות מתנהגות, נראות, מתלבשות ומדברות כמו כל צעיר תל אביב טיפוסי ומנסות די בהצלחה להיות חלק מהסביבה המודרנית ישראלית. השלישית מוסלמית מאום אל פחם היא צעירה דתיה המאורסת לבחור מהכפר, דתי אף הוא שמגיע לעיתים לביקורים, סטודנטית המנסה לסיים את התואר הראשון עוד לפני הנישואין הצפויים-כפויים. היא החריגה בחבורה, הצנועה וזאת שדרכה מתנגשת המסורת בחיים המודרנים.
מייסלון מעבירה את הגיבורות שלה דרך מסננת הקשיים הכפולה של נשים ויותר מכך נשים פלסטינאיות שצריכות להאבק על מקומן אל מול סביבה מודרנית ואל מול מסורת שאפילו אם היא מתחבאת לרגע, מתפרצת באכזריות אל מול כל גילוי רגעי של חולשה ומעידה. הסרט שהיא מטיחה בפנינו ויותר מכך בפנים של החברה הערבית, שקורא תגר לשמרנות, לסקסיזם, לכפיה דתית, לאלימות ולמנהגים שבמקומות אחרים עבר זמנם אך הם תקפים עדיין בחברה זאת הוא סרט אמיץ, חשוב, אפילו פורץ דרך.
זה האומץ של במאית שמציגה את המציאות של החיים המודרנים המתנפצים מול שמרנות חברתית ודתית, זה האומץ של שלוש נשים צעירות, יפות ומרשימות בתפקידים הראשיים מונא חווה, סאנה ג'מאליה ושאדן קנבורה שמיישמות על המסך ובפומבי את החזון האמיץ הזה ולשאת על כתפיהן וזהותן את המסר החתרני הזה.
לצד השליחות הכפולה שלו מייסלון מצליחה להעמיד בפנינו סרט תוסס, משעשע, כואב, מעניין לכל אורכו, עשוי היטב גם במונחים של סיפור קולנועי הנושא את כל האלמנטים של קולנוע מקצועי וסוחף שמבטיח גם הנאה לצד מוסר ההשכל.
"לא פה, לא שם" – 9 בסולם אורשר