"לוגאן לאקי" – הדבורה לוגאן

סרט עוקץ- שוד חדש בסגנון שלושת סרטי ה"אושן", גם הוא מתוצרת סטיבן סודרברג שהתגעגע וחזר לקולנוע למרות החלטתו לעזוב, מציע פעילות דומה אך סביבת עבודה שונה מסרטי הזוהר והקאזינו המצליחים שלו. הפעם בסגנון ימי טראמפ, הגיבורים הם אנשי הצוארון הכחול הלא מכובס. ונראה שגם הם יכולים, לפחות בקולנוע, אבל אחרת. המידה, כנראה תבוא מבני עניים. 8 בסולם אורשר.

אפשר בהחלט ועם הרבה סימוכין לקבוע שסטיבן סודרברג, אחד הפוריים בבמאי הוליווד הוא טיפוס לא יציב. אמנם אני לא מכיר אותו אישית, אבל לפחות על פי רשימת הסרטים הארוכה והמתפתלת שהשאיר מאחוריו ניתן לאמר שהוא מיישם את הסלאלום היצירתי, של תערובת מדוייקת בין המסחרי לאמנותי באופן המאפשר לו להמשיך וליצור כאוות נפשו. מצד אחד "סקס שקרים ווידאו טייפ" שהזניק אותו למודעות הקולנוע, "סולאריס" הבדיוני כעיבוד לסרט הפילוסופי של טארקובסקי ו"צה" המגלומני – 4 שעות סרט, ומצד שני "ארין ברוקוביץ" ושלושת סרטי "אושן".

ברוקוביץ' והאושנים תלויים גם מעל הסרט הנוכחי שלו "לוגאן לאקי" שהוא התכה של שני העולמות. מצד אחד סרט עוקץ משוכלל ומשעשע ומצד שני סרט המעמיד במרכזו של אנשי הצוארון הכחול של אמריקה הלבנה, מה שנקרא מצביעי טראמפ.

שני האחים והאחות למשפחת לוגן הם לוזרים במונחים של החלום האמריקאי, אבל גם ללוזרים יש זכות לנקמה. אגב, טראמפ היא אחת כזאת, למשל. והנקמה שלהם היא תכנון שוד המערכת הקפיטליסטית הכלכלית של מרוצי המכוניות בדרום ארה"ב. השוד הוא לא רק האופציה לכסף מהיר, הוא גם היכולת לקבוע את קווי המגרש של החמדנות והמשחק ההוגן. ועל פי סודרברג חוש המידה, הצדק הקיומי והענווה מפותח יותר באזורי חיוג אנושיים אלה. הרבה יותר מאשר אצל גיבורי הקפיטליזם החזירי של לאס וגאס ו-וול סטריט. בעזרת כמה שותפים, יותר או פחות מקצוענים הם יוצאים לבצע את העוקץ.

סודרברג מארגן את כוראוגרפית הפשע שלו באופן מדוייק, אולי מידי בתחכום רב מידי שאינו אופייני לדמויות כמו אלה העומדות במרכז העלילה. מחד הוא מדמה אותם, לא בלי חיבה לנמנמנים פאסיביים שמוכנים להרכין ראש ולקבל עליהם את תסמונת איוב שהאלוהים או המציאות, מה שבא קודם ממטיר עליהם. במרכז שני אחים ואחות, אחד היה אליל ספורט בנעוריו ועכשיו הוא צולע עד פיטורין מהעבודה, הוא גרוש מאשתו ודי עלוב ופאסיבי בחייו. אח שני איבד את ידו במלחמות רחוקות ומאז הוא בארמן נחלולי בקצווי החיים. האחות היא ספרית קטנה המתמחה בנהיגה מהירה.  עוד דמות מרכזית הוא פצחן קופות המכלה בבית סוהר את ימיו בנסיון להתנהגות טובה וחיים מתחת לרדאר של מנהל המוסד ולידו שני אחיו המטומטמים.

דמויות נוספות גם הן חלק מהמון הרד-נק של מרכז אמריקה, עם תקוות להיות משהו אפילו ל-15 דקות של תהילת ריאליטי מפוקפק. כל אלה, שלא הרימו ראש גבוה מידי מעל המיים הסוערים של החיים מצליחים לתכנן ולבצע – עם התקלות ההכרחיות, מהלך די מורכב שמצריך תכנון, חשיבה קדימה, תוכניות מעקף והטיה ברמת שחקני שח וטכנאי מחשב. וקשה להאמין שדמויות נכאות כמו גיבורינו מצויידים בכאלה. אבל ההתרחשות המתוקתקת על המסך בהתפתחות העלילה, עם רוח גבית של אהדת הצופים וחוש ביקורת מנומנם מאפשרים מהלכים משעשעים וחביבים אלה.

להנאה תורמת האוירה הנושבת מהמסך לאולם. תחושה שהמשתתפים פשוט נהנו מהפורים שפיל הקיומי שלהם . צ'נינג טייטום ההולך ומתרחב גם פיסית וגם ביכולת הבעה אנושית, אדם דרייבר שתמיד הוא העצוב והמהורהר, הפעם עם טיפה של קריצה חיננית ובעיקר דניאל קרייג שצולל לעומק הקריקטורה ומציע אותה במנות גדושות ועם כל המרחק שאפשר לתפוס מדמות הג'יימס בונד המעונבת והקודרת אליה הוא עומד לחזור בקרוב. אלה חוגגים בהנאה את התפקידים הראשיים ועם הצילומים החדים והעריכה המהירה של סודרברג עצמו, ועם הסוף המפתיע והפתוח נשאר תיאבון לסרט המשך שודאי גם יגיע. אז מה צריך עוד בלילות הקיץ החמים ?

לוגאן לאקי – 8 בסולם אורשר

Logan Lucky

רוצה לשתף ?