"ליידי בירד" – כרטיס ביקור מרנין

במרחב שנפרש בין "ליידי בירד" ו"צורת המים", שני סרטים שנגעו השנה באוסקר עם הרבה תקוות, פרסים ומסעות יחסי ציבור מתנשם לו הקולנוע האמריקאי בריצתו אל הקהל ומול עצמו. הסרט הזוכה היה, כמובן "צורת המים" המפואר אולם הסימפטיה שליוותה דווקא את "ליידי בירד" רק מוכיחה שלסרטים דלי התקציב, הקטנים והאישיים יש מקום של כבוד גם בתעשיה המטפחת די באובססיביות את הגדול, היקר, המשוכלל, המדהים. 

"צורת המים" היא אמנם אגדה יפיפיה ויקרת הפקה שמגייסת סביבה בדיונית, סוריאליסטית כמעט הנעזרת ביכולות המחשב לפרוץ גבולות האפשרי כדי לספר את סיפור האהבה ו"ליידי בירד"  ממול משייפת קולנוע ריאליסטי חסכוני, אבל הנקודות המחברות את הישר ביניהן מאירות בגוון דומה את המאבק המשותף להכרה אנושית, לחיפוש אחרי האהבה, להכרה בזכות להשיג אותה וטבולות בחיבור מעריץ לקולנוע בו הן מתקיימות.

גרטה גרוויג היא בעיקר שחקנית ותסריטאית ועכשיו גם במאית (זה אמנם סרטה השני אחרי "Nights and Weekends" שביימה בשיתוף פעולה עם ג'ו סוונברג) שחייבת את הזינוק בקריירה שלה לשיתוף הפעולה עם בן זוגה נוח באומבך, במאי ותסריטאי מעניין כשלעצמו. וכמו שהוא, בסרטים קודמים שלו ( "כשניהיה צעירים", "חיים בין השורות", "פרנסס הא") שרטט דמויות שהלכו לפחות קרוב למסלול חייו, גם גרוויג מתחילה עכשיו מסע דומה והפעם כשהיא חושפת את תהליך ההתבגרות של צעירה על סף פרק משמעותי בחייה הצעירים, יחסיה עם הסביבה שלה בבית הספר התיכון, חברותיה והתחרות בניהן, היחסים בתוך המשפחה ובייחוד ההתנהלות הטראומטית לעיתים מול אמה. כל זאת תוך נטילת מרכיבים רבים מחייה שלה בין סקרמנטו לניו יורק.

"ליידי בירד" הוא סרט המונח היכן שהוא בסביבה ההיברידית שבין הדרמה לקומדיה בתערובות שמבט מפוקח על החיים יכול לנפק. גרטה גרוויג מציעה סיפור שעשוי כולו מנקודת מבט של במאית אישה, והמבט הזה בגוף ראשון יחיד הוא אינטימי ומושכל, לכן הוא אמין, מעניין ומדוייק. כאן, בבחירת הסצנות, בבנית הדמויות ובעיצובן, בשימת הדגשים מונח לו הפער בין סרטים של גברים על נשים ונשים על עצמן.

כריסטין מקפירסון, גיבורת הסרט היא תלמידה בשנה האחרונה בתיכון נוצרי-קתולי בסקרמנטו, קליפורניה ומתכוונת להמשיך את לימודיה בקולג'. מכיוון שהמשפחה קשת יום, אביה מובטל ואמה עובדת כאחות בשתי משמרות הפתרון יהיה לימודים זולים בקולג' קרוב. אבל כריסטין שואפת לעוף רחוק מהבית, מכנה עצמה "ליידי בירד" וחולמת על ניו יורק, האוניברסיטאות היוקרתיות והיקרות שלה והחיים הסוערים הנוצצים שם. האם, כמובן מתנגדת גם מסיבות כלכליות וגם מתוך חוסר האמון שהיא רוחשת לבתה המתבגרת, אולם האב המתון והוותרני מוכן לשתף פעולה עם המזימה לשלוח בקשת קבלה למוסד יקר ויוקרתי.

לכריסטין יש אמנם חברה טובה, מאותגרת משקל אך היא פוזלת לקשר עם מלכת הכיתה העשירה, המפונקת ובעלת הקשרים עם סביבה מושכת יותר. היא מתאהבת לראשונה בצעיר מהחוג הדרמטי שבו היא משתתפת כדי לחוות איתו גם את האכזבה הרומנטית הראשונה. נסיון נוסף גם הוא לא עולה יפה עם בן זוג סוציופט אגוצנטרי איתו היא מאבדת את בתוליה. בסופו הפתוח של הסרט היא מגלה שהנסיונות שלה לברוח רחוק מהבית מסתיימים בהכרה שבכל זאת ניטעו בה זיכרונות וקשרים שיעצבו את חייה לעולם.

גרוויג מצלמת את הסרט במינימליזם מכוון, נאמנה לקו של הקולנוע העצמאי דל התקציב והגרום, מאגדת את הסיפור לסצנות קצרות, לפאזל של תמונות המייצגות מצבים ורגעים בחייה של ליידי בירד, קוצבת את אורכן לפרקי זמן של נשימות מהירות וברוב הזמן עם מצלמה סטטית שכמעט אינה מתנייעת.

הרגישות שלה, יכולת האבחנה, הכתיבה שיש בה הומור וכאב והשליטה בסצנות ובשחקנים האמינים מאוד מטעינים את הסרט בחינניות רבה שמתרגמת לרגעים רבים של הנאה ואפילו התרגשות. אין בסרט גילויים מפתיעים, אמירות לא מוכרות, מטרידות מידי או כאלה שיכולות לעורר דיון מוסרי או קיומי. התחמקותה של גרוויק מאלה אפילו תורמת לצניעותו החביבה והסימפטית של הסרט.

צוות השחקנים גם הוא עושה עבודה חשובה מאוד באיסוף האמפטיה של הצופים. לורי מטקאלף (אמו המשעשעת של שלדון קופר ב"המפץ הגדול") כאמה של ליידי בירד נפלאה בגילום דמותה של אם שאינסטינקטים של אם אלכוהולית מצידה, הקושי בפרנסת המשפחה והקרב הקיומי עם בת מתבגרת וכמובן האהבה שמסתתרת אחרי כל אלה מצטרפים לדמות מורכבת ומרגשת. טרייסי לטס כאביה השקול, השקט והאוהב. לוקאס הדג'ס (הצעיר מ"מנצ'סטר על הים") כאהבתה הראשונה של כריסטין. טימוטיי שאלטמה כמוסיקאי האטום הצעיר המרוכז בעיקר בעצמו. ביני פלדסטיין כחברה השמנמנה. לואיס סמית הוותיקה כאם הנזירה מנהלת בית הספר וסטפן הנדרסון כמורה לדרמה ועל כולם המבצע המורכב והמרתק של שירסה רונן הצעירה המתבגרת נפלא במהלכו של הסרט..

אז אוסקר לא היה, אבל "גלובוס הזהב" – עד כמה שחשוב הפרס, דוקא כן. אך מה זה חשוב אם הקהל יגיב בהתאם ויציע לסרט את הנקודות שלו, או את עלות הכרטיס…

"ליידי בירד" – 8 בסולם אורשר

Lady Bird

רוצה לשתף ?