את המפגש שלי עם התוצרת החביבה של אולפני "אילומיניישן" ערכתי בניו יורק של 2010. לסרט שראיתי שם קראו "Despicable Me " שתורגם אח"כ לעברית מילה במילה ל"גנוב על הירח"… אח"כ בא סרט המשך וכמה סרטי ספין-אופ עם "המיניונים", מבט ציני על בעלי החיים ההיפסטרים ב"החיים הסודיים של בעלי החיים" ועכשיו, להלן מפגש מחודש עם התוצרת של האולפנים הצובטים הללו. במסורת הטלויזיונית של תוכניות זמר מהריאליטי-סונג ועד החבובות ועם האנשה משעשעת של חיות חביבות בתוספת תיבלון של שניות מההסטוריה של הקולנוע, להלן שעה וחצי של כוונות טובות. משהו נדיר במקומותנו. 8 בסולם אורשר.
את "לשיר" הלכתי לראות תחת לחץ ציבורי לא מתון מצד ההפקה בגלי צהל. "חנוכה", אמרו לי "ויש סרטי ילדים וצריך לקחת בחשבון". למרות דחיות שלי להצעות כאלה בשבועות קודמים גברה עלי מחוייבות הסופגניה והלביבה, אחרי הכל הביקורת הזאת היא גם שרות ציבורי, עבודה ומי אומר שצריך להנות כל הזמן…
ובכן נאמר כאן ומיד – הופתעתי לטובה. להלן חומד של סרט שמתאים לכמה קבוצות גיל ולא רק לילדים. אז אם אומרים שזה סרט לכל המשפחה, צודקים, למרות שהמשפחה יכולה לבוא גם בחלקיה – ילדים, מתבגרים, הורים וגם סבא וסבתא יוכלו להתמוגג.
זה סרט רווי שירים שכמעט כולם, אם לא כולם מוכרים – הביצועים הם קאוורים לחיפושיות, אלטון ג'ון ועוד כך שהזמזום כליווי אפשרי. ויש גם סיפור, שלמרות שהוא זה שמוליך את הסרט, הוא לא הסיבה למסיבה, בעיקר משום שראינו אותו מליון ואחת פעמים. בעל אולם תאטרון שהיה פעם מרכז תרבותי נקלע לחובות וצריך לסגור. כאקט אחרון הוא מחליט לקיים תחרות כשרונות שפרס בסופה (הוא מתכוון ל 1000 דולאר אבל בפוסטר נכתב בטעות מאה אלף) ומכאן מתחילה ההסתבכות שכולה, כמובן סוף טוב.
טוב, ברור לנו שמדובר בסרט אנימציה שבו הגיבורים כולם – מבעל התאטרון ועד ראש כנופית שודדים – כולם חיות המאופיינות בדרך משעשעת ומדוייקת מאוד. במרכז דוב קוואלה כאמרגן מודאג, מזכירתו היא זיקית קשישה ומאותגרת ראיה, בין המתחרים נמצא חזירה חביבה המטופלת בלמעלה מעשרים חזירונים, עכבר קטן ושחצן עם קול של פרנק סינטרה, רוקיסטית דורבנית צעירה ואנרגטית, גורילה צעיר שאוהב לשיר ורוצה להפרד מחיי הפשע בכנופיה של אבא, ועוד ועוד.
את הקולות בגרסת המקור (המומלצת תמיד, ויסלחו לי העושים במלאכה בארץ הקודש) מספקים מתיו מקונוהי, ריס ווית'רספון, סת' מקפארלן, סקארלט ג'והנסון, ג'ון ס.ריילי ועוד ועוד, המוסיפים המון חן למסיבה המוסיקלית.
המבנה מזכיר לנו את תוכניות הריאליטי ושוכן איפה שהוא בין "דה וויס" ל"חבובות" וכבר ככזה הוא מציע מכנה משותף רחב מאוד. הוסיפו לזה גם כמה רגעים מכוננים מתולדות הקולנוע, למטיבי הצפי – כמו תזכורות ל"סאנסט בולווארד", ו"מלך האריות", והרי לכם גם אופציה להעלות זכרונות.
בסה"כ סרט חמוד, לא חשוב אבל מעלה חיוך, ובימים כאלה גם תשעים דקות של אופטימיות זה נכס.
"לשיר" – 8 בסולם אורשר.
SING