בחורה, ביקיני, וים. כריש מסתובב במיים. היא על זיז בולט 200 מטר מהחוף. התגיע הבחורה הביתה בשלום ? נו, באמת… אתם בדרמת אימים רטובה, אפילו דלוחה עם שניים וחצי משתתפים – גברת ביקיני, אדון מלתעות ושחף תמים ופצוע. בזבוז זמן מעצבן. 6 מינוס בסולם אורשר.
חוץ מהעמלץ הלבן המזנק מהים, רפליקה די מוצלחת והבחורה החטובה בדרך אל המים בתחילת הסרט של ספילברג אין שום דבר שיזכיר את "מלתעות" במוצר הצווחני הזה, למרות הרפלקס המותנה. ב"מלתעות" היה סיפור, היו דמויות, היו יצרים, אינטרסים מתנגשים, צביעות שלטונית ומסחרית, תאוות נקם, רצון לנצח וסקרנות. היה גם כשרון ענק לכן גם מתח. כאן יש רק פורנוגרפיה של אימה והרבה מאוד מים לטחון בהם עלילה דקה שנוזלת בין האצבעות.
הסיפור בשלושה פרקים: א . צעירה מגיעה לחוף יפיפה ונטוש בעקבות זיכרונות של אמה המנוחה, מתפשטת ונכנסת למיים כדי לגלוש. ב . צעירה מגלה שבמים יש כריש נוראי שנוגס ברגלה ומוצאת מפלט על סלע בים המרוחק 200 מטר מהחוף. ג . צעירה פצועה וכואבת מחפשת דרך להגיע אל החוף בלי שהכריש יחסל אותה סופית ומצליחה אחרי שעה וחצי של ניסיונות ועצבים נמתחים ומתרפים חליפות.
אל תגידו בבקשה שקלקלתי לכם את המתח כי ברגע שנכנסתם, בכל זאת למוצר הקלוקל הזה אתם יודעים שהיא תחזור הביתה במצב צבירה כל שהוא. זה לא סרט שיש בו יכולת כל שהיא לשחק עם גורל או לחפש משמעויות נסתרות, משלים מחכימים או חידושים בשפת הקולנוע. ומה שציני כאן, הבמאי, המפיקים והשחקנית לא מתיימרים שיהיו כאלה.
היצ'קוק הגדיר את ההבדל בין סרט מתח לסרט אימים בדרך הבאה. יושב זוג בבית קפה ומשוחח על דה ועל הא, למרגלותיהם חבילה. אחרי שתי דקות מסתבר שזאת פצצה כשהיא מתפוצצת לפתע. רעש, עשן, כולם מופתעים ונבהלים – וזה עובר אחרי שתי שניות. לעומת זאת – אותו זוג באותו בית קפה והפעם הצופים יודעים שהחבילה היא פצצה שעומדת להתפוצץ אחרי שתי דקות. במשך הזמן הזה יעשו הצופים ה כ ל כדי שהגיבורים יזהו את הסכנה ויסתלקו משם. מה הרווחנו ? שתי דקות שלמות של מעורבות, עיניין ומתח.
הבמאי חומה קולט סרה לא היה כנרא בשעור כשלמדו את היצ'קוק והוא מעדיף אימה. וכך הוא זורק מידי פעם למיים את גיבורת הסרט שלו, כוכבנית נאה וחטובה שהביקיני הקל עוזר לנו לחבב אותה, כדי שתעלה מהם אחרי מפגש נוסף, כזה או אחר עם הכריש. באחת הפעמים הוא מגזים במיוחד, אחרי שהכריש נוגס בירכה והיא צריכה לאחות את הקרעים בבשר החי. כאן נכנסת לפעולה האינפורמציה שהיא היתה סטודנטית לרפואה שפרשה מהלימודים ועכשיו היא יודעת איך לנסות לעצור את הדימום ולתפור, ממש את שולי הבשר החשוף. סצנה איומה המוצגת בקלוז של מנתחים מתמחים.
הבנתם שעל משחק אין כאן מה לדבר, בלייק לייבלי היא לא מריל סטריפ. המוטיבציה, להגיע הביתה בשלום נדחקת לב' אמות של צוק סלע ההולך ונבלע בגאות הים. כדי למלא את התמונה מוסיף סרה בת שחף פגועה החונה ליד הגיבורה, שיהיה עוד אלמנט ויזואלי, אולי עלילת משנה. חוף הים והצילומים הפרסומיים לחופי מקסיקו נראים יפיפיים, אבל כאן זה נגמר. נקודה לטובת הסרט – אורכו פחות משעה וחצי רק 87 דקות, כולל הכותרות. לפחות זה.
"מים לא שקטים" – 6 מינוס בסולם אורשר