"מלחמת הכוכבים – הכח מתעורר", הצופים מנמנמים

בפתיחה ספויילר: להלן הוכחה, נוספת, לטענה שאם המבקרים מסתייגים מסרט הקהל זורם לאולמות. ואכן, באמת לא התלהבתי מההמשך השביעי של סאגת "מלחמת הכוכבים" הפעם תחת הכנפיים החוסות של בית הפקה אחר, אבל מי אני-מה אני למול מליארד ומשהו דולאר כבר בשבוע הראשון, אומרים לי שיא בכל הזמנים. שלא לדבר על מתקפת יחסי הציבור, המתואמת והאפקטיבית שהביאה את כל אלה והמון אנשים מחופשים לקופת ההפקה המתחדשת.

אולפני דיסני קנו את לוקאספילם של המקור וכבעלי הדעה דחפו קצת הצידה את ג'ורג', האבא המוכרז של דברי הימים של הגלקסיה רחוק רחוק מכאן, והלכו על קטלין קנדי אשת ברזל וכסף שעדיין מדיפה ריח חזק של סטיבן ספילברג, שותפה להפקה לכמה שוברי קופות ("אי טי", "אינדיאנה ג'ונס", "פארק היורה" וגם "רשימת שינדלר", בין השאר). היא הביאה את ג'יי ג'יי אברהמס כבמאי ומפיק שותף והוא גייס את הרפלקסים שלו שעוצבו לעיניין עוד מ"סטאר טראק"  ו"משימה בלתי אפשרית", שכח כמה מהסרטים היותר מינורים (ומעניינים) שלו  והחללית יוצאת לדרך אין עצור.

אם ששת הסרטים הראשונים (שלושה כפול שתיים) של הסדרה הם התורה, דברי אלוהים חיים, הסרט השביעי וכנראה השניים שיחרו יחזיקו אחריו בעתיד הם התלמוד, תורה שבעל פה. נכון שגם כאן יש חלוקת משנה, כלומר השלישיה המקורית שבראה את המיתולוגיה החללית היתה טובה בהרבה מהטרויקה שדהרה בעקבותיה לכל הכיוונים, אבל את המומנטום שנוצר אי אפשר היה להפסיק וכך גם פרקים 1-3 (שבאו אחרי 4-6 הראשונים בתרגיל של הגיון שהציב לוקאס למעריצי הסדרה בכל פעם שהיו צריכים למקם את העלילות על ציר הזמן) זכו לקבלת פנים של שליחי הנביא במסדר ההולך ומתהווה של הדת החדשה, למרות איכותם הפחותה.

את הרעיון לתסריט ההמשך השביעי הביא לוקאס לפרוייקט, אבל זה עבר לא מעט שינויים עד שהגיע למסך. כל כך הרבה שינויים שגם לוקאס, כשראה את התוצאה הסופית לא יצא מכיליו – לא לטובה ולא לרעה, או הפוך. האמת היא שגם מר ג'ורג' לא היה במיטבו כשעבד לבדו בגלגול הקודם וכמה מקורבים מספרים על התרומה המכרעת להצלחה שהביאה גרושתו מארסי לוקאס שהיתה אחת מהעורכים של "הג'דיי" ו"האמפריה מכה שנית" ובעצם נתנה לסרטים הללו, השלישיה המוצלחת הראשונה, את הנשמה שלהם. עובדה, אחרי גרושים די מכוערים היא לא רק סולקה כמעט לחלוטין מהזכרונות והקרדיטים, גם התוצאה היתה רדודה הרבה יותר.

כך או כך, "הכח מתעורר" הוא עוד אחד מנסיונות האולפנים ליצור רימייק לאגדה וכדרכם של מפעלים מסוג זה שרק חשיבה כלכלית עומדת בבסיסם, התוצאה היא לכל היותר "העתק שמש" של המקור. המשפחות העומדות כאן האחת מול השניה, באיליאדה-אודיסאה הן המסדר הראשון, מה שנשאר מהאימפריה והרפובליקה החדשה מבית המורדים. תערובות של ממלאי מקום צעירים התופסים את מקומם של הגיבורים המיתולוגיים ושאריות של המיתולוגיים עצמם נלחמים שוב ושוב על הכוכבים שלהם ובחלל, רצים, יורים, טסים, מסתייפים בחרבות משוכללות יותר (עכשיו חרבות האור זוכות לצ'ופצ'יקים בבסיסיהם המשווים להם מראות של צלבים) וכולם משתתפים בבנית ה"כח" שמסתבר שהוא לא רק נרכש, אלא גם עניין גנטי. בא מאלוהים או מסנוק שליחו.

הבעיה העיקרית של הסרט היא התסריט שלו שאינו עושה חסד בעיקר ליחסים בין הדמויות. הן מתנהלות, מופיעות ונעלמות, באות ועוזבות אותנו כדי לחזור לפתע וכדי להעלם שוב בלי הגיון נראטיבי שיכול לבנות אימון בינן לבין עצמן, אבל חמור יותר – גם בינן לבינינו הצופים. הזקנים המוכרים החוזרים לתודעה – האריסון פורד כהאן סולו, קארי פישר כנסיכה ליאה, צ'ואי השואג ומארק האמיל כלוק (בהופעת אורח של כמה שניות ובגלימה) מביאים את זכרון העבר ותו לא והצעירים משני הצדדים – ריי (דייזי רידלי המצודדת אמנם אך נטולת עוגני רגש), פין, דמרון, קיילו רן  לא מספיקים ליצור גייס אמין ורציני כדי לאכלס את המלחמות הבאות.

חורים שחורים לא ברורים מושכים את העלילה לתוכם ומה שנשאר אלה הן קפיצות מוזרות בהמשכיות של הסיפור שמשאירות את ההרפתקאה מרוחקת ולא מבוארת, גם ברגעים הכי דרמטיים, ויש כאלה לפחות שתי פעמים. המעורבות מפנה את מקומה להתבוננות בעבודת המחשב ובאפקטים הבונים את קטעי הפעולה הרבים העשויים היטב אך אינם אפקטיבים ללא המחוייבות הרגשית של הצופים, כי כשמסתכלים מהצד קשה להרגיש את הזיעה הניגרת מגופם של הגיבורים, את שמחת הניצחון ואת כאב התבוסה. גם ההומור, בטקסטים ובסיטואציות חסר כאן וחסרונו, אל מול זכרון העבר, מדגיש את הבנאליות של הגרסה החדשה.

ובכלל, בימים שאחרי "הארי פוטר" ו"משחקי הרעב" שלא לדבר על חידושן של סדרות הקומיקס של מארוול והפעלתם מחדש של כל ה"מאנצ'ים" למיניהם – סופרמן וספיידרמן, עולה השאלה עד כמה יכול להיות סרט המשך ל"מלחמות הכוכבים" להיות חדשני ומרתק ופורץ דרך. התחושה שמתוך "הכח מתעורר" לא נובעת בשורה חדשה וצריך רק להניח שהימים הגדולים של 1977, אלה שהשכיבו לישון את אחת התקופות המפוארות של "הוליווד החדשה" והעירו את הבלוק באסטר בסרט עתיר המצאה, הומור ועיניין , "מלחמת הכוכבים – תקווה חדשה"  שמו, לא יחזרו. לא כך.

"מלחמת הכוכבים – הכח מתעורר", 7 בסולם אורשר.

 

רוצה לשתף ?