משולש גברי של שני חשודים ברצח נשותיהם ובלש המנסה לפצח את התעלומה, שתי נשים מושכות, כל אחת ומעמדה וסגנון של הקולנוע האפל הישן והטוב מקדמים סוף מפתיע שיש בו גם מן השעשוע. 8 בסולם אורשר.
בין סקנדלים וצרות אחרות, בין חגים ושמחות אחרות בחרך צר של זמן נדחק כאן אל המסך מותחן בסגנון ישן של הפילם נואר, צנוע וקטן, מותחן לשם התרגעות. "סוג של רצח" מבוסס על עבודתה השקדנית של פטרישה הייסמית', סופרת אמריקאית שהתמחתה בספרות מתח והגיעה עדי פרסום בעקבות "זרים ברכבת", ספר די דליל שלה שזכה לעיבוד מוצלח בקולנוע בידיו האמונות של אלפרד היצ'קוק. היא היתה גם זאת שכתבה את הספרים שדנו בעלילותיו של טום ריפלי שגם הם זכו לעיבוד קולנועי ע"י אנטוני מינגלה בכיכובו של מאט דמון.
ה"פילם נואר", הסרט האפל היה סגנון קולנועי שהתפתח בהוליווד וטפטף אח"כ גם לעולם כולו בעקבות העבודות המוקדמות של הקולנוע הגרמני מיד לאחר מלחמת העולם השניה שכמה מגאוני יוצריו ברחו או גורשו לאמריקה עם עלית המפלגה הנאצית לשלטון. היו לו שתי פנים, לקולנוע האפל : האחד סגנוני. בעיקר שימוש מרובה בצללים שמלאו תפקיד ראשי בעיצוב הפריים הקולנועי, גם העמדת השחקנים היתה חלק מהסגנון, איפור מודגש ותפאורה שהציעה תחושה של צילום אולפני. השני היה נראטיבי : פרקטיקת השכר והעונש הוכחדה כלומר הגורל יכול היה להתעמר בכל אחד, לא רק במי שביצע פשע או פגע בקוד האתי החברתי. העולם יכול היה להתמוטט על כל אחד מאיתנו ללא שליטה או הבחנה. נולדה הדמות של האישה הפטלית המשחקת בגורל הגברים כדי להשיג את רצונותיה והשתמשה לשם כך במיניותה באופן בולט ביותר.
אנדריו גודארד, בעיקר במאי טלויזיה לוקח אותנו אחור, גם בסגנון וגם בשנת התרחשות הסיפור ומציע סרט המתכתב בסגנון הנראטיב, הצילום, הבימוי והמשחק עם הפילם נואר. סיפורו של ארכיטקט אמיד שנשוי לאשה יפה אך היסטרית שניסתה להתאבד כבר בעבר, שנחשד ברצח שלה אחרי שנפלה מגשר גבוה. סיפור מקביל הוא של בעל חנות ספרים עכברי שאשתו נרצחה באכזריות, לא רחוק ממקום הנפילה של אשת האדריכל. בלש המשטרה שמנסה לפתור את שתי התעלומות חושד, כמובן בשני הגברים ותוהה האם יש קשר בניהם. סופו של הסרט, ממש בשניות האחרונות – מפתיע ומשעשע כאחד.
גודארד מצלם את הסרט בגוונים הפסטלים של הקולנוע של שנות השישים. הוא מעמיד את הסצנות בעיקר בחללים סגורים וחשוכים שבהם תפקיד העדר התאורה מרכזי. גם סגנון המשחק נראה כמיושן, מלאכותי מעט – כיאה לקולנוע האמריקאי של שנות הארבעים-שישים. צוות השחקנים ובראשם פטריק ווילסון ואדי מרסאן (שחקן אנגלי נפלא) ממלאים היטב את התפקידים המוטלים עליהם והסה"כ מציע סרט שיעניין אתכם, לא יטלטל מידי אבל הוא בהחלט חיובי ביחס עלות-תועלת שלו.
"סוג של רצח" – 8 בסולם אורשר.
A Kind of Murder