להלן תזכורת קצרה, על ציר הזמן, למי שלא היה כאן ב-150 השנים האחרונות. תחילה אלה היו סיפורים שכתב רודיארד קיפלינג אנגלי בהודו של סוף המאה ה19, שקובצו לספר שהפך לסרט קולנוע בבימויו של זולטן קורדה מ- 1942 עם הילד סאבו, ולסרט אנימציה אגדי ב 1967 ע"י אולפני וולט דיסני שערכו כמה שנים קודם לכן ניסוי כלים (אנימטורי) על הנושא, היה למחזה ולמחזמר, זכה לעוד עיבודים קולנועיים וטלויזיוניים ועכשיו הוא חוזר בגרסת CGI משופרת, בלייב אקשן ועם BIG HELP FROM OUR FRIEND המחשב המשווה לו ריאליזם מדוייק ומרשים מבחינה וויזואלית.
כל אלה ניסו לספר בתופעה שריתקה את הקהל מצד אחד והציעה הרבה אפשרויות באשר לקשר שבין חיות ובני האדם עם אופציות להאנשה, לעיצוב של משלים ואגדות עם ולסיפורי מוסר. הקשר הזה, בין בני האדם והחיות והיחסים האמביוולנטים המתפתחים בתווך הזה הציע טיפול רחב שוליים שנע בין חשש ופחד לאהבה והענקת חסות.
מרתקים יתר היו סיפורים, שנתמכו מידי פעם בכרוניקה אמיתית על ילדים שנותקו מחברת האדם בשל תאונות או אכזריות אנושית וגדלו במחיצת בעלי חיים. סיפורים שנמתחו מטרזן של בורוז ועד "ילד פרא" של טריפו.
אבל מוגלי עלה על כולם ועל הדרך הארוכה מאוד שלו בולט עד אלמוות הסרט המתוק, המזומזם, מעלה החיוך בן חמישים השנה של דינסי והסרט החדש, גם הוא של דיסני מתייחס איליו ונוטל ממנו לא מעט מעמדים והשראה, אבל שונה ממנו במובנים רבים חלקם עקרוניים.
ג'ון פאברו, במאי הגרסה הנוכחית מגיע הנה נוטף מקולנוע של אפקטים ופעלולי מחשב בעולם המשחקים של הוליווד היום, כלומר מ"איירון מן" על שני חלקיו הראשונים ומטיפה של אנושיות חביבה ומתקנת ב"שף" . הוא מחוייב לסביבה המציעה וצורכת סיפורי אפוקליפסה עכשיו על סופו של העולם המאויים תדיר ע"י חמדני היקום ומרושעיו, סביבה שבה הרוע הוא בן לוויה תמידי והכרחי. ככזה, הוא מאפיל גם את הסיפור הזה, של האיום הקיומי שנפתח על חייו של מוגלי ביער ומסובב אותו בכמה דמויות שגם האחים גרים היו שמחים לאכלס בסיפוריהם.
הטייגר הנוראי שירקאן מעולם לא היה חבר להתכרבל בו לקראת לילה קר, אבל מפחיד ודמוני כמו כאן נדמה שלא ראינו אותו אף פעם. גם לא גם לא בהתנהלותו המרושעת, לא בעיצוב המצולק שלו, גם לא בהבעות הפנים המאיימות וגם לא בקול הנמוך המרטיט קרביים. גם לואי, מלך הקופים מעוצב כאן כדמות מאיימת ומפחידה ואפילו בשיר המפורסם "רוצה להיות כמוך" מנשבות רוחות של איום והרתעה. גם קא הנחש(ה) מפחיד וקטלני והשניות האחרונות שלו מול מוגלי מבריחות כל ילד צעיר בזעקות אימה אל מחוץ לאולם בטראומה לכל החיים. אפילו עדר הפילים שבסרט המצוייר הוא, לכל היותר אסופת פילוסופים תלושים וחביבים, כאן זוכים לעיצוב אפל ומעורר אימה.
בכלל, האוירה הקלילה, האופטימית, החיננית של הסרט המצוייר נעלמת ואיננה עוד. גם השירים המוכרים ומקדמי המכירות עליהם פאברו לא מוותר אבל מציע בגרסאות חדשות, שונות – של בלו, של לואי ושל קא נגרעים מהחן והעליזות שלהם והופכים הרבה יותר כבדים, מהורהרים.
עלילת הסרט מתנייעת בין הגרסאות השונות של הסיפור על מוגלי ביער ומציעה כיוון שאינו מתייישב עם הזכרון שלנו מהדרך בה הסתיימו הגרסאות הקודמות, וגם לכך יש השפעה באשר לתאום הציפיות שלנו. בגרסה של פאברו מוגלי, הילד שגודל ע"י להקת זאבים ועכשיו הוא עוד מעט נער, גור אדם בדרכו להיות אדם בוגר, נדרש להסתלק מהג'ונגל ע"י שירקאן המבקש נקמה. אביו של מוגלי נלחם בו, בטייגר ובעזרת השימוש באש הפך אותו למצולק. לפני שמוגלי עצמו ידע איך להשתמש בנשק יום הדין הזה, יכולת המבדילה אותו משאר חיות היער, דורש הנמר האכזר, השליט המוכרז של היער המעוות את החוקים לצרכיו, את סילוקו של הנער.
הפנתר השחור בגירה ששומר עליו ממרחק והדב באלו אותו הוא פוגש ביער והופך לבן ברית מנסים לעזור למוגלי, הזאבים נכנעים בדלית ברירה לגחמותיו התוקפניות של הטייגר ומוגלי שאינו רוצה להפרד מהעולם שהכיר מלווה את ההרפתקאות שלו ובעיקר של החיות האחרות שצצות לרגעים במהלך הסרט.
מכאן לשם, להלן סיפור התבגרות שפוגש גרסה מודרנית של אופצית גרוש מגן עדן – כולל הנחש ונגיעות פמיניסטיות ברורות מידי פעם. הנחש המפתה היא אשה, נראה מהפנט אבל קטלני – זכר לפאם פטאל של הקולנוע האפל ומצד שני – רקשה, הזאבה האם שגידלה את מוגלי הופכת להיות מנהיגת העדה לאחר מותו של בן הזוג שלה אקלה משיניו של שירקאן. גם האמירות האנטי קולוניאליסטיות אותן ניסה קיפלינג לפזר במקור הספרותי שלו מהדהדות פה ושם, בייחוד ביחסו המתנשא והנוגש של הטיגריס לנתיניו הכפויים בג'ונגל.
הסרט, חייבים לפרגן, נראה נהדר. העבודה של המחשב מצויינת והחיות מקבלות איכויות של סרט טבע ממש. המדבבים (ממליץ כמו תמיד על המקור באנגלית) עם ביל מוריי, סקרלט ג'והנסון, בן קינגסלי ואידריס אלבה נפלאים, אבל חסר כאן משהו והתוצאה נתקעת במוח ולא נוטפת גם ללב. בדרך אל הריאליזם והדיוק הטכני, נשרו כנראה התום והאמפטיה ונשאר החומר הדידקטי.
ספר הגונגל – 8 מינוס בסולם אורשר.