"עכו חלומות" – חלום פסימי ומהפנט, 8 בסולם אורשר . גידי אורשר

"עכו חלומות" סרטו המעניין והמורכב של דני וקסמן מציין לא רק חזרה של הבמאי הנפלא והרגיש הזה אחרי שנים רבות מידי של היעדרות מהקולנוע הישראלי, אלא גם אתגר פוליטי-מחשבתי-קולנועי לצופיו. בפסטיבל חיפה האחרון בו השתתף במסגרת התחרות של הקולנוע הישראלי השופטים, שחלק מהם לא היה מקומי ולכן לא היה רגיש כנראה לניואנסים שבו התעלמו כליל מקיומו. אני ראיתי את הסרט פעמיים ובפעם השניה אהבתי אותו אפילו יותר, למרות שאלמנט ההפתעה לקראת סופו כבר לא היה עמד כאפקט דרמטי.

וקסמן, שהיה הראשון בקולנוע שלנו שנתן לערבי הישראלי פנים בסרטו המכונן "חמסין" חוזר אחרי שנים רבות של חופשה מרצון להציג יכולת בוגרת של אחד הבמאים החשובים והלא נחשפים בקולנוע הישראלי. ושוב, הוא הולך בעינייים פקוחות ובכוונה שלמה למחוזות טעוני המוקשים של היחסים בין שני העמים שחולקים את חייהם במדינה הזאת.

זהו סרט שאינו קל בראיה, שבנוי בדפוסים שאינם שיגרתיים, סרט הנע בין הדוקומנטארי לבדיוני, בין הריאלסטי לחלום, בעיקר חלום בלהות וחלום ביעותים. זהו סרט מרוכז מאוד, מהודק, לעיתים גם לא נהיר בכמה פיתולים שבו, סיפור על איש תאטרון והמבצע האישי שלו ולמרות זאת הוא סרט מאוד קולנועי. סרט שהתוכן והוויזואליה שלו מהפנטים ולא נותנים מנוח.

כאן הוא חוזר לימים של סוף המנדט הבריטי במעקב אחרי יוצר תאטרון פלסטיני שמנסה להעלות היום מחזה משפחתי אוטוביוגרפי המתרחש על רקע המאבק העקוב מדם בבריטים, של יהודים וערבים כאחד שבסופו פנו אלה מול אלה לקראת הקמת המדינה ובריחת הפליטים מעכו. הסיפור בתוך סיפור הוא פרשת אהבתה של סבתו של הפלסטיני שהיתה זמרת מפורסמת (לירז צ'רכי) לרופא יהודי שעזר לערביי העיר. כדי לערב גורלות מחליט הבמאי שאת דמויות הפלסטינים יגלמו יהודים ואת היהודים – שחקנים פלסטינים, אבל משום שאיש מהם לא רוצה היום לגלם את הדמות היהודית לוקח הבמאי את התפקיד על עצמו.

וקסמן מתעד את תקופת החזרות בעכו על משבריה וקשייה, הולך עם הבמאי (היית'ם עומרי) גם לביתו בשטחים, לאחר שהוא מגורש מעכו בעקבות התפרעות של כהניסטים על הבית בו נערכת החזרות, משוחח עם הדמויות המרכזיות של ההפקה ויוצא לצילומים בעיר העתיקה בהם הוא פוגש את תושבי העיר ואת זקניה הנזכרים או שותקים אל מול מאורעות הימים ההם. התוצאה הטראגית, המשקפת את חוסר היכולת והרצון של שני הצדדים לתקשר זה עם זה ותאור הניסיונות לדבר ולהעלות בכל זאת את הקשיים ולחשוף אותם, היא כנראה בלתי נמנעת בימים טעונים אלה ומביעה אולי את ייאושו של הבמאי מתקווה לעתיד משותף ולחברה משולבת. ייאוש שתולה את האשם בצד הישראלי ולא פחות ואולי גם יותר בצד הפלסטיני.

הסרט מורכב, ללא כל ספק ולא נטול בעיות, אולם ידו המיומנת של ווקסמן שיודע איך לנווט את הסרט בין הרבדים מצליחה לארגן את המציאות המוצגת בו. הוא מעצב דמויות ומרגש בלי להיות רגשני, משרטט מציאות המתפרקת בין הידיים בשל קיצוניים המפעילים את מחזור הדם הגועש שלה בסיפור פסימי שאין לו סוף. עבודת צילום יפיפיה של עופר ינוב ועריכה מורכבת ומעניינת של דוד ריינליב עטופים במוסיקה של דרוויש סלאם דרוויש עוזרים בבנית האווירה המהפנטת, הקודרת המרחפת מעל הסרט והמסר שלו. סרט לאוהבים קולנוע מיוחד וייחודי.

"עכו חלומות"  – 8 בסולם אורשר

 

רוצה לשתף ?