"עמק" – שטוח מידי

סרט בכורה נוסף לבמאית עדיין לא מוכרת, סופי ארטוס, מביא סיפור החיים של הנוער בפריפריה. המקום – לא מוגדר, אולי  מגדל העמק, הזמן – הווה. זוהי החממה של ישראל השניה והשלישית, בני נוער הגדלים לתוך אלימות, לתוך משפחות שבורות, לחינוך שאינו מספק, למאבקים של כוח ושליטה ולעיתים לא נדירות, גם לעולם הפשע.

שלושה בני נוער צריכים להתמודד עם בגרותם המסובכת כשלעצמה ועם הסביבה שאינה מקילה עליהם, אולי אפילו מקשה על התפתחות נורמטיבית. אחד , ילד אמצעי במשפחה חד הורית חי בין אח קטן ושמור ע"י כל המשפחה ואח מבוגר ואלים שנוטל בכח את התפקיד של אב המשפחה, מגדל כלב תקיפה, מיישם אמנויות לחימה, חולם להיות קרבי ומתעלל באחיו הצעיר שמחזיר אלימות לסביבתו. השני, ילד עדין ומופנם שאינו מתחבר לסביבה החברתית המוגבלת והמוחצנת, בנו של איש אבטחה שחי צד השני, העשיר של העיירה, אבל נושא את כאב אמו שאיננה והשלישית היא הילדה שבניהם שתהיה בסוף הסרט הסיבה למשבר האימון בין החברים.

השלושה מנסים לבצוע את החיים הצעירים והשבריריים שלהם, כל אחד על פי מידתו. הנער המקומי – בעזרת הכוח והאלימות שהוא מחזיר לחברה. הצעיר שזה מקרוב הגיע ביכולת האיפוק המתפרצת לקראת הסוף והצעירה, בניסיונות לשמור על מעט כבוד עצמי.

הבעיה : למרות הכוונות הטובות והרצון לשקף חיים שאינם משובבי נפש בפריפריה הדרמה צפויה, מוכרת ושבלונית מידי והטיפול הקולנועי גם הוא מיושן ואינו מחדש דבר. ארטוס הולכת כאן אל הקונוונציה בלי לחפש באומץ את הייחודי, את הציפורן החודרנית הכואבת באמת ומסתפקת בעקצוץ עדין של פני השטח. התוצאה היא סרט שמכאיב הרבה פחות ממה שהיה צריך להיות.

עמק – 7 בסולם אורשר

 

רוצה לשתף ?