טקס חלוקת הפרסים בפסטיבל הסרטים הבין לאומי חיפה השנה היה גם הערב של נוה צור, השחקן הצעיר המוכשר, עב הגוף והאנרגטי להפליא של "פרא אציל" סרטו הארוך החדש של מרקו כרמל על פי ספרו של דודו בוסי. צור, זכה גם בפרס השחקן בתחרות הישראלית של הפסטיבל וגם בפרס להישגים מקצועיים שחילקה "פדאורה", ארגון הביקורת האירופאית-ים תיכונית, זאת אחרי שזכה כבר בפרס השחקן ב"אופיר" של האקדמיה. אם זה נראה כמו הישג, נשמע כמו הישג ומשכנע כמו הישג ואם כולם אומרים שזה הישג אז כנראה מגיע לו בגדול.
סרטו החדש של מרקו כרמל מדיף את אותו ניחוח שונה ומגרה של קולנוע צעיר ותוקפני, חברתי ובעל שליחות, תוסס, מתפרץ וחסר עכבות שראינו גם ב"פיגומים" ו"מוטלים בספק" בשנה שעברה. בשלושת מקרים אלה הדמויות הניבטות מהמסך הן מחוספסות, אמינות, ישירות ותוקעות אותנו לתוך פריפריה חברתית וגיאוגרפית שאנו מעדיפים לעיתים קרובות להסיט ממנה את המבט, שכולה מאבק אמיתי וחסר פשרות עם החיים הסובבים אותנו. אותה פריפריה המנוצלת בציניות לעיתים ע"י הפוליטיקאים שלנו לצרכיהם. להשתמש ולזרוק.
זהו סרטו הרביעי של כרמל, אולי הטוב והמרשים ביותר לאחר "הסודות של מישל" הצרפתי, "אחותי היפה", ו"כמעט מפורסמות" שנעשה תוך כדי מעורבות גם בשורה רווית הצלחות של עבודה בטלוויזיה. סרט שהוא יוצא דופן גם באמינות המשכנעת בכאב שבו וגם בטיפול אמפטי אך לא מוותר בעיצוב הדמויות, כנראה גם בשל המעורבות של בוסי בכתיבת התסריט. גם בסרטים הקודמים הציב כרמל את המשפחה במרכז הסיפור, אם זאת משפחת מהגרים מצפון אפריקה המגיעה לפריס כדי לבנות חיים חדשים, אם סיפור על משפחה בעיירת פיתוח ליד הים וקרב זהויות עם מרכיבים מטפיסיים בין שתי אחיות והסביבה הקרובה שלהן ואם בסיפור יריבות המתפתחת בין אח ואחות על רקע תחרות על מקום בתוכנית ריאליטי בטלוויזיה. גם כאן הוא עוסק במשפחה, כאן משפחה שבורה והנער במרכז המשלם את המחיר של הזנחה, סמים, שכרות, דחיה, רגשי נחותות, עקרות נפשית וזיכרון שואה.
ב"פרא אציל" זהו נער מתבגר המטלטל בין שני עולמות נוראים שעיצבו את הדמויות הסובלות של הוריו. אמא סימה (ליאת אקטע), בדירתה הוא חי בשכונת הארגזים בדרום תל אביב הקרובה אך רחוקה כל כך היא נרקומנית לשעבר המנסה להיחלץ מהעולם העלוב איליו התדרדרה. אבא יום-טוב (אלון אבוטבול), אמן הזוי, שיכור כמעט תמיד, רדוף זיכרונות שואה אותם הוא מצייר. ההורים גרושים, האם נשואה בשנית לאסיר משוחרר , המנסה אף הוא להיגמל מסמים (יעקב דניאל זאדה), ואלי שלא מסתדר אתו מחפש מידי פעם מחסה בלתי אפשרי בביתו של האב. אלי עצמו הוא עב גוף, רך לב שמתקשה למצוא חברה עם בני גילו אך מתיידד עם נערה ממשפחת עולים מרוסיה (שירה האס) שגם היא מורדת בדרכה בדרישות של אביה. ההתנגשות הבלתי נמנעת של הפכים אלה מגלגלים את הסיפור עד לקצה דרמטי מרתק ומצמית.
כרמל מעמיד את המצלמה שלו בגובה העיניים של הגיבורים, מגיש את הסיפור מנקודת מבטם ללא התנשאות, כמעט בלי להתערב, בניחוח תיעודי אך עם כוונות מלודרמטיות ברורות המדריכות בכוח את תחושות הצופים. את זה הוא מצליח להנכיח בעזרתו של הצלם עמית יסעור שמצליח להכניס לתוך הפריים את הסביבה האפלה שבנפשן של הדמויות ובה הן מתקיימות על הקצה, בעריכה מדויקת של דניאל אביצור ובפס קול נכון של טל ירדני. וכמובן על הכל אנסמבל נפלא של וותיקים וצעירים ששוטפים את המסך בנוכחות מהפנטת שקשה להסיט ממנה את המבט. כרמל בוחר ומדריך את שחקניו ובדרך חכמה ולא מתלהמת ומצליח לחצות כך גם בין המתחים והקשרים שבין אשכנזים ומזרחיים החיים באותה משבצת חברתית דחויה שנמצאת רחוק משטף החיים של הציבוריות שלנו.
"פרא אציל" – 9 בסולם אורשר