פעמיים נבלמה הקרנתו של הסרט בגלל אירועים אמיתיים, רצחניים שהגשימו את החזון הגלום בו. סיפורה של חולית טרור ג'יהדיסטית הפועלת בתוככי החברה הפריסאית להרוס אותה מבפנים, סיפור חשוב פוגש עשיה די מרושלת ושגרתית של סרט מתח. למרות רפיסות העשיה, חשוב לראות את הסרט הנבואי-קוסמי הזה. 8 בסולם אורשר.
חשיבותו של "תוצרת צרפת" עומדת לו בעיקר בגלל מה שהוא מספר לנו ופחות בשל התווך הקולנועי שבו הוא פועל. ואולי דרך החתחתים שעבר הסרט, דרך המזומנת בעיקר ליצירות אמנות בכלל ולסרטים בפרט יכולה להדגיש זאת ביתר שאת. הסרט נפסל כמה פעמים להקרנה בצרפת לא בגלל איכויותיו האמנותיות המפוקפקות, אלא בשל הסיפור שהוא מספר, הנושא אותו הוא מעלה וההשלכות שיכולות להתפוצץ בפרצופה של החברה בפניה הוא מוקרן ואותן הוא מניח על המסך באופן שאין ממנה חזרה.
אכן, הסיפור מאחורי הקלעים של "תוצרת צרפת", סרטו של ניקולא בוקרייף, מציע פרשית מתח לא פחותה מעלילתו של הסרט. בוקרייף התחיל לעבוד על הסיפור עוד ב 2014 בעקבות הרצח בבית הספר היהודי בטולוז שנתיים קודם לכן, אירועים שהדליקו בליבו של הבמאי שאביו אלג'יראי ואמו צרפתיה את הצורך להעלות את תופעת הג'יהאד המוסלמי למודעות הציבור. אז דחקו העיתונים את הסיפור לקרן זוית בטענה כי מדובר בפעולה אנטישמית מקומית ולא שייכו את הרצח לתחילתו של גל שיטלטל את צרפת כולה.
כשהיה הסרט בשלבים אחרונים של עריכה התפוצצה המציאות בפני הציבוריות הצרפתית עם ההתקפות על מערכת "שארלי הבדו" ו"היפר כשר" שגבו כעשרים קרבנות והוציאו מליונים לרחובות פריס והפכו את יציאתו למסכים של הסרט לבלתי אפשרית. המפיצים לא רצו לגעת בחומרים כאלה מפחד התגובות והסרט נגנז לחודשים ארוכים. כאשר הוחלט בכל זאת להוציא את הסרט לאקרנים בצרפת נחת על הצרפתים הפיגוע בתאטרון "בטקלן" שקיפד את חייהם של כ -130 איש וזעזע לחלוטין את החברה הצרפתית בפרט והאירופאית בכלל, הפנה זרקור אדיר לפעולות אל קעאידה והג'יהאד האיסלמי הקיצוני והפך את הסיפור של הסרט לחומר נפץ פוליטי וחברתי משל עצמו.
"תוצרת צרפת" מספר את סיפורו של עיתונאי ממוצא איסלמי שמחליט לחקור את התופעה של הקבוצות האלימות הללו של המחתרת האיסלמית הקיצונית המאיימות על החיים בצרפת. הוא נפתח במתרחש במסגדים הסודיים בו מגייסים סוכני הג'יהאד את אוהדיהם ופעיליהם. הבחור, סאם מחליט להצטרף לאחת הקבוצות הללו ובשיתוף שלושה צעירים נוספים הם מתארגנים תחת הנהגתו של חסן לאימוני ירי ולהתחלת פעילות טרוריסטית. חסן הוא לא רק הבוגר, ראש הקבוצה, הוא גם זה שהגיע לפריס אחרי הכשרה שקיבל באחת הארצות שבהן אל קעאידה פועל ומאמן את אנשיו. הוא גם איש הקשר עם ההנהגה שנשארת לאורכו של כל הסרט ישות חסרת פנים.
הבעיה של סאם מתפתחת לטריטוריות מסוכנות כאשר הקבוצה, בהנהגת חסן מחליטה לצאת לפעילות שיש בה הרג אזרחים חפים מפשע בעזרת פצצות שיונחו במרכזים הומי אדם. סאם מחליט לספר על כך למשטרה והופך באל כורחו לסוכן כפול כשהוא חייב לגייס את כל יכולת המניפולציה שלו כדי לשכנע את חבריו לתא הטרור כי הוא ממשיך בדרך איתם. כמובן שכתוצאה מהמצב הבלתי אפשרי הזה יגיע הסרט לשיא שבו יבחנו כל המרכיבים ויוצג תג המחיר לפעילות מסוכנת זאת.
כדי להעביר את המסר שלו בעיניין מחליט בוקרייף להעמיס את הסיפור על מבנה קולנועי של סרט מתח וכך, בעזרת הטכניקה המוכרת של הז'אנר ללכוד את תשומת ליבם של הצופים בכח. הבעיה היא שדוקא בטריטוריה הקולנועית הזאת הוא נכשל במימוש הנסיונות שלו. הסיפור בנוי באופן הצפוי והבנאלי ביותר, הוא מעלה סיטואציות משופשפות עד דק מסרטים דומים קודמים, הוא לא מצליח לגבש מתח אמיתי אל מול העלילה הזורמת בנחלי אכזב ריקים מדמויות שלמות ואמינות.
הסרט מתפתח ומתקדם אל הנודע ולהוציא את דקות הסיום הוא אינו מצליח להעביר את תחושת האימה והקושי בחיים הכפולים שסאם מנהל. דמותה של אשתו מבליחה לשניות והיחסים בניהם רפויים ובלתי ברורים, בלשי המשטרה הם כה דו מימדיים ואינה מהווים חלק מרתק בדילמות ורק דמותו האניגמאטית של חסן מציעה עיניין כל שהוא, למרות שגם כאן מקבץ הפרטים עליו הוא דל. העדרה של עלילת משנה גם היא מכריזה על דלות החומר ופשטנות הטיפול והתחושה כאן היא שבוקרייף התמסר כל כך לנושא הסיפור המאיים שלו בעודו מזניח את האופן שבו הוא מסופר.
ב-1976 הציע הבמאי יעוד לבנון סרט פוליטי חריף עם טעם נבואי חזק, "קשר הדבש" קראו לו כאשר דב"ש היו ראשי תבות של "דור בית שלישי". הסרט תאר קיומה ופעולותיה של מחתרת ימנית דתית קיצונית המחסלת את יריביה, כמו למשל רצח של מחזאי שכתב מחזה קברט סטירי . הרצח הנחקר ע"י עיתונאי, ידידו של הנרצח שמגלה כי החקירה הרשמית עוכבה ואולי נמחקה ע"י קצין משטרה המקורב לחוגים הימנים הקיצוניים. הסרט, שזכה שנה אח"כ בתואר הסרט הקצר הטוב ביותר לסרטים מעל 25 דקות נפסל להקרנה ע"י הצנזורה על פי דרישת חוגי ימין, אולם הוא הוקרן בחו"ל וחלק ממנו גם בטלויזיה, לאחר שנים. פעילותה הרצחנית, האמיתית של המחתרת היהודית, הרצח של אמיל גרינצוויג וכמובן של ראש הממשלה רבין היו ההד הריאליסטי-טראגי להתרחשויות שנבדקו באותו סרט.
ראוי לכן, למרות החולשות המובנות של "תוצרת צרפת", להקרין אותו ולראותו לפחות כזרז לפעילות מונעת, או לפחות למודעות ממקור ראשון.
"תוצרת צרפת" – 8 בסולם אורשר
Made in France