האוסקר שלי 2016

השנה אני מוכן לאוסקר. זה לא אומר שכל שנה אני לא, אבל השנה אני מוכן באמת. בניגוד לשנים קודמות בהן ראיתי אמנם יותר ממחצית הסרטים שהיו מועמדים, על כל הקטגוריות שלהם ולכן הייתי מנוע מלהחליט לעצמי מי זכאי להחזיק את פסל הדוד המוזהב וללכת שמח וטוב לב לאפטר פארטי, השנה זה היה מבצע וראיתי את כל המועמדים. ממש את כולם. טוב, חוץ מהסרטים התעודיים שזה באמת הקרבה יוצאת מהכלל שאפילו לפנסיונר כמוני יכולה להביא את החלאסטרה.

כבר שנים שאני לא מעורב בטוטו האידיוטים שמתנהל לפני הטקס, בהימורים ובניחושים של חכמים בשם עצמם שמנבאים, בטוח בטוח מי יהיה הזוכה בקטגוריה זאת או אחרת על סמך מה שכותבים המקורבים, שם מעבר לים, בפרסומים של רכילות  ואוכלים לעצמם חלקים נכבדים מהכובע כשמתברר שהאקדמיה בכל זאת הפתיעה.

אז ראשית אני לא רוצה להיות כמוהם ושנית, כאמור ההחלטות צריכות להיות מבוססות על צפיה מקצועית בסרטים וזה עד השנה לא קרה במלואו. אז עכשיו זה קורה, וראיתי את הסרטים ואני יכול לספר כאן ועכשיו מהן העדפותי.

שיהיה ברור – אלה הן העדפות בלבד. הערכות שלי למועמדים ולא ניחושים על טעמה של האקדמיה. להיפך, יש כמה קטגוריות שברור לי שהתוצאות במוצאי חג האוסקר תהינה שונות. לא איכפת לי. זה הטעם שלי ואני דבק בכך. כמובן שאשמח שהחברה הטובים גם יזכו, אבל הי – החיים לא מתנהלים על פי חוקי ה"האפי אנד", נכון ?

טוב, אז נתחיל .

סרט:
חדר
מכונת הכסף
ספוטלייט
ברוקלין
גשר המרגלים
האיש שנולד מחדש
להציל את מארק וואטני
מקס הזועם: כביש הזעם

באור: "חדר" הוא פשוט יצירה חד פעמית. חוויה חושית, אנושית, אמנותית. במסגרת של ארבע על ארבע מצליח במאי רגיש לפרוש רגעים מצמררים שמעבירים אותך ספקטרום מפליא של תחושות – מקלסטרופוביה להתפעמות וזאת ביכולת פנומנאלית לעבוד עם שחקנים, כולל ילד מטרף. עם זאת הסרט כל כך קטן שלא מאמין שיזכה בפרס. "מכונת הכסף" מאידך הוא סרט מתאים, גם קולנוע מודרני המשלב המון אינפוטים בעריכה תזזיתית, גם נושא חברתי ושליחות, גם שורה של שחקנים שמספיקה לו לצוף ראשון אל פני המיים. "ברוקלין" – לא יזכה, אבל מלודרמה אנושית בסגנון הישן יכולה להחזיר את האימון בדרמה בנויה היטב ובשחקנית חמודה. "גשר המרגלים" – ספילברג אופייני – כמו מכונית אמריקאית גדולה – כבד, נוח, מקצועי ומיושן. יופי של שני שחקנים. "האיש שנלד מחדש" – הרבה צילום על מעט מה לאמר. "מארק וואטני" – סרט הישרדות כאילו מעולם אחר, אבל בעצם מעולמנו, לא מחדש, לא מרגש. "מקס הזועם" – נורא. המון רעש בלי אף צלצול.

במאי:
אדם מקיי, "מכונת הכסף"
לני אברהמסון, "חדר"
אלחנדרו ג. אינאריטו, "האיש שנולד מחדש"
טום מקארתי, "ספוטלייט"
ג'ורג' מילר, "מקס הזועם: כביש הזעם"

באור: אדם מקיי – הכי רענן בסביבה. לני אברהמסון – עבודה נפלאה עם שחקנים ומצלמה והרבה אומץ (אגב, אני מכיר אותו. נפגשתי איתו כשהיה בארץ, לפני עשר שנים בערך, אז במאי צעיר ומענייין). אינייריטו – הולך יותר מידי על טכניקה וחוץ מזה שינוח אחרי "בירדמן". טום מקארתי – במאי די שיגרתי בסרט די שיגרתי. ג'ורג' מילר – פייחס.

שחקן:
בריאן קרנסטון, "טרמבו"
לאונרדו דיקפריו, "האיש שנולד מחדש"
מייקל פאסבנדר, "סטיב ג'ובס"
מאט דיימון, "לבד על מאדים"
אדי רדמיין, "הנערה הדנית"

באור: חוץ ממאט דמון – כולם עשים דמויות. נדמה לי שהכי קשה והכי טוב – בריאן קרנסטון שעושה את דלטון טראמבו. די קאפריו עובד קשה, מתאמץ נורא, סובל עינויים אבל זה לא מזיז לי. פאסבינדר קורקטי, לא יותר, דמון סתמי ואדי רדמיין מעצבן אותי עם החיוך המעוות שתקוע לו על הפנים מאז שהיה סטיבן הוקינג.

שחקנית:
קייט בלאנשט, "קרול"
ג'ניפר לורנס, "ג'וי"
ברי לארסון, "חדר"
סירשה רונן, "ברוקלין"
שרלוט רמפלינג, "45 שנים"

באור: האמת – קייט בלאנשט היא השחקנית הכי טובה בעולם, טוב גם מריל סטריפ. וגם כאן היא מרשימה, למרות השטיקים שהיא אוספת במהלך הדרך. ג'ניפר לורנס היא הדבר הבא ושתיהן בעצם יכולות לזכות בפרס. ברי לארסון מעוררת סימפטיה, אבל יש לה את ג'ייקוב טרמבלי לידה וזה, כמובן גונב את המסך. סירשה רונן עושה תפקיד חביב, אבל לא מספיק ושרלוט רמפלינג המלכותית, כולה מניירות. מקצועי, אבל יש השנה טובות יותר.

שחקן משנה:
כריסטיאן בייל, "מכונת הכסף"
מארק ריילנס, "גשר המרגלים"
סילבסטר סטאלון, "קריד"
מארק רפאלו, "ספוטלייט"
טום הארדי, "האיש שנולד מחדש"

באור: שלושת הראשונים – ראשונים בשבילי בשורה אחת. בייל עושה תפקיד נפלא, מארק ריילנס הוותיק גם הוא חד פעמי וסטאלון, שכנראה יזכה בגלל הזמן והוותק גם הוא מפתיע לטובה הפעם. השאר, אין טעם להרחיב.

שחקנית משנה:
רוני מארה, "קרול"
אליסיה ויקנדר, "הנערה הדנית"
ג'ניפר ג'ייסון לי, "שמונת השנואים"
קייט ווינסלט, "סטיב ג'ובס"
רייצ'ל מקאדמס, "ספוטלייט"

באור: רוני מארה כל כך מזכירה את אודרי הפבורן שאהבת הגוזלים שלי זורמת לכיוונה. אליסיה ויקנדר צריכה להתאמץ לכסות את הוזלין שנוטף מרדמיין שמגיע לה טפיחה על השכם.. .ג'ייסון לי מצחיקה והשתיים האחרות – די סתמיות.

סרט זר: "בנו של שאול" – הונגריה  – סרט נפלא, מהפנט, היחיד שאפשר להתייחס איליו ברשימה.

צילום: "האיש שנולד מחדש"עבודה יוצאת מהכלל של עמנואל לובצקי

עריכה:  "מכונת הכסף"סרט המקבל את האנרגיות שלו מהעריכה.

וזהו. ניפגש באוסקרים 2016. בסוף פברואר.

רוצה לשתף ?