בפסטיבל הסרטים הבין לאומי האחרון בחיפה העניק חבר השופטים שכלל שלוש נשים: הבמאית והאמנית הבריטית מרתה פיינס, עו"ד אורנה לין, ויושבת הראש העורכת ערה לפיד ולצידן הבמאים תאופיק אבו ואיל ותום שובל את פרס השחקן הטוב לסרטים שהוקרנו במסגרת הפסטיבל. הפרס הוענק לשני הכוכבים של "מלחמת 90 הדקות", קומדיה שמנסה לבדוק באופן סטירי את שאלת הסכסוך הבלתי פתור הישראלי-פלסטיני. בסרט גילמו של השחקנים משה איבגי ונורמן עיסא את ראשי ההתאחדויות לכדורגל, המגרש שעליו עומד להפתר הסכסוך. למחרת טקס הרימו אירגוני הנשים ואחרים קול מחאה באשר להענקת הפרס למי שהואשם במעשים מגונים בנשים ובהטרדות מיניות. הנהלת הפסטיבל החליטה, ובצדק לעמוד מאחורי ההחלטה של חבר השיפוט שמינתה בטענה שההחלטה של השופטים היתה אמנותית ובסביבה דמוקרטית אין להתערב בהחלטה זאת.
הסיפור, מסתבר לא הסתייים כאן ואתמול נשלח מכתב חריף, חתום ע"י כ 150 יוצרי קולנוע אל הנהלת הפסטיבל וזאת לשונו :
"ב-23 באוקטובר החליט חבר השופטים של הפסטיבל השנה להעניק את פרס השחקן לשני שחקנים – נורמן עיסא ומשה איבגי על תפקידם בסרט 'מלחמת תשעים הדקות'. חבר השופטים והשופטות התעלם מכך שמשטרת ישראל המליצה במאי 2016 להעמיד את משה איבגי לדין בחשד לביצוע עבירות מין, לאחר שבדקה מעל 16 תלונות של נשים, קולגות שלו, שטוענות כי הוטרדו מינית ע"י משה איבגי. המשטרה המליצה להעמיד את משה איבגי לדין בגין עבירות מין בשלוש נשים. תיק החקירה הועבר לפרקליטות מחוז חיפה לטובת גיבוש כתב אישום. אנו החתומות והחתומים מטה, יוצרות ויוצרי קולנוע המכבדים ומוקירים את פעילותם רבת השנים של מנהלת הפסטיבל והצוות שלה ואת תרומתו להתפתחות הקולנוע הישראלי, מבקשות ומבקשים להביע את מחאתנו על ההחלטה התמוהה והמקוממת להעניק פרס לאדם שתלויות ועומדות נגדו 16 תלונות. נדהמנו לגלות שהנהלת הפסטיבל החליטה להעלים עין מהמציאות בה אנו חיות וחיים, וכאשר הופנתה מחאה חריפה כנגד התנהלות הפסטיבל, בחרה הנהלת הפסטיבל להסתתר מאחורי אמירה נוחה לפיה אינה מתערבת בהחלטות השופטים. אנו תמהים על כך שעלינו להביא לידיעת הנהלת הפסטיבל שהפסטיבל על כל המתרחש בו הוא באחריותה לטוב ולרע. לא ניתן להתנתק מהמציאות ולקחת אחריות רק כאשר מדובר בשבחים".
"ההבחנה שהנהלת הפסטיבל עשתה, במקרה של משה איבגי, בין כישוריו האמנותיים של השחקן לבין העבירות המיניות שאותו שחקן ביצע לכאורה, כלפי עמיתותיו למקצוע, היא הבחנה פסולה. משה איבגי ניצל, לכאורה, את מקום עבודתו בתיאטרון ובקולנוע ואת המוניטין שקנה לו כשחקן כדי לפגוע בנשים שעבד במחיצתן וערער את הביטחון התעסוקתי הרעוע ממילא של נשים אחרות. עושה רושם שהנהלת הפסטיבל לא השכילה להפנים שמתן פרס לאדם החשוד בהטרדות מיניות מנרמל אלימות מינית של גברים כלפי נשים. אלימות מינית היא עבירה, גזילה, רמיסה, פגיעה ונישול של זכויותיהן של נשים על גופן. מתן הפרס למשה איבגי מהווה מסר מרפה ידיים למאבק בהטרדות המיניות ובאלימות המינית. מאבק שלצערנו הרב נמצא בתחתית סדר היום הציבורי".
"במציאות הקשה השוררת כיום יש חשיבות עליונה במאבק ללא פשרות בתופעת האלימות המינית משום ייחודיותה, הן בקושי המתלוננות להתלונן, הטיפול בתלונות והן בהיקפה הרחב. ייחודיות זו מחייבת ביחס מיוחד, חריג בחומרתו ובמדיניות של אפס סובלנות. אלימות מינית היא דבר נמנע! אם החברה תוקיע את החשודים בעבירות מין ואת המורשעים בעבירות מין. כאשר פסטיבל חשוב כמו פסטיבל חיפה מגבה את השופטים שהחליטו לתת פרס לאדם החשוד בעבירות מין, הוא שולח מסר חד וברור לכל המטרידים והאנסים – תמשיכו לעשות כרצונכם, משוחררים מכל נורמה מוסרית בסיסית, אנחנו נשפוט אתכם אך ורק על כישוריכם האומנותיים, והוא שולח מסר חד וברור לנשים ולנערות, לא נורא, תתגברו, ככה זה, אין מה לעשות. האומנות חשובה יותר. אבל היא לא! מה יותר חשוב מכך שיותר מחמישים אחוז מהאוכלוסייה יוכל להתנהל ולעבוד בחופשיות ובביטחון?".
אלו 154 החותמים על המכתב:
טל גרניט, אביגיל שפרבר, שרית וינו-אלעד, אבתיסאם מראענה, אשכר אלדן-כהן, שרון לוזון, נעמי לבארי, נטעלי בראון, מאיה קניג, מיכל אביעד, קרן נוימן, ענת שוורץ, איתמר שדה, מתן שירם, טלי שלום-עזר, אסי לוי, לימור פנחסוב, עידית אברהמי, שרון מימון, טלי הלטר-שנקר, עמרי גבעון, ליאור אלפנט, נעמית מור-חיים, מיכל קלמן, רני בלייר, אהובה קרן, נעמי שחורי, רנא אבו פריחה, דב קרן, טליה פינקל, מירב דמרי, עדית בן-שימול, אהרון שם-טוב, סיוון בן ארי, דנה פרנק, עידו יעקובי, לי גילת, דקלה שרעבי, לנה טוראל, תמי ריקליס, מעיין חבני, גבריאל ואגון, סמדר זמיר, יעל ראובני, רויטל גל, יעל שוב, מור קפלנסקי, יעל שרר, אושרה שוורץ, עינת שמיר, לין לאור, רותם פראן, איילת בכרך, הילה יובל, יסמין קיני, עטרה צחור-דיין, עמיר מנור, נורית יעקבס-יינון, טל שפי, אורנה רוטברג, יולי כהן, אביב אלדמע, מורן שוב, ענת אבן, מאיה גסנר, אנה סטפן, מורן רוזנבלט, נעה מימן, זהר ברנט, מוש דנון, פבלו אוטין, כרמן אלמקייס, סער יוגב, נעה ברמן-הרצברג, שלומית נחמה, לירן עצמור, רונית פורת, שפרה מילשטיין, עידו הר, עדי חלפין, רינת מטטוב, זהבה שקל, נעם קפלן, אסף לפיד, סתיו מרון, יעל מונק, גיא נתיב, גיא עפרן, צביה ברקאי, דנה גולדברג, אורית זמיר, מיכל וויץ, טל טלמון, עמי ליבנה, יואל הרצברג, דליה שימקו, רענן אלכסנדרוביץ, פיליפה קורבסקי, יסמין נובק, מאיה קסל, אורי אזן, איילת ברגור, שי פלג, גבי שיחור, ענת שפרלינג, לאה טוניק, אלדד פריבס, מאיה הפנר, חלי גולדנברג, דני כהן-סולל, טל גורדון, אלונה ליב, תומר שרון, אביה ברוש, יעל ברנפלד, אילנה ציקנובסקי, עומר רייס, אורי עזר, חן אושרי, אור ספיר, עדי נבון, תמי ליברמן, גיא רז, מ.צ עירד, אילנית בן יעקב, ענת צוריה, חן דונה יקותיאל, ראג'י בטחיש, עליזה אסקירה, ברק היימן, אבי מוגרבי, איילת בכר, אורנה בן דור, שוקי בן-נעים, אלינור דוידוב, ענת סרגוסטי, הדס שטייף, יפעת גליק, הדס בן אליהו, ורד כהן-ברזילי, יעל קציר, נירית צוק, אלונה רפואה, אלעד גביש, דורון עמית, תמי מולד-חיו, אפרת ארנון, עידן חגואל, אייל סלע, דפני ליף, עו"ד יעל מיטיס, אפרת טולקובסקי, שני חמצני ואורית רביבו.
היום פורסמה תגובת הנהלת הפסטיבל וזאת לשונה :
יוצרים ויוצרות יקרים,
"ראשית ברצוני לשלוח הערכתי לכל חברי, היוצרות והיוצרים אשר חתומים על פנייה זו. אין לי כל ספק, עצומה זו נכתבה מתוך דאגה ורצון כנה, לעשות את המיטב לטובת המאבק החשוב, שאני תומכת בו, למיגור תופעת ההטרדות המיניות.
הזדהותי העמוקה נתונה לכל אשה אשר חוותה אי פעם, כל סוג של הטרדה על רקע מיני ואני מקווה כי רשויות אכיפת החוק, ימצו את הדין עם כל מי שמורשע בעבירה זו.
אני יודעת שגם צוות השופטים מזדהה לחלוטין עם עמדה זו."
"לצד הזדהות עמוקה עם המאבק בהטרדות מיניות, קיימים מאבקים חשובים נוספים: המאבק על חופש היצירה האמנות והביטוי הוא אחד מהמאבקים החשובים. חופש היצירה האמנות והביטוי אכן צריכים להיות משוחררים ונקיים מכל שיקול אחר זולת שיקולים אמנותיים ומקצועיים ומי כמוכם וכמוכן מבינים זאת.
צוות השופטים התבקש לבדוק את המועמדים לפרסים ולציין את מי מביניהם שהצטיין באופן אמנותי ומקצועי וכך עשה. מערכת השיקולים בוועדות שיפוט שכאלה אינה דומה כלל למערכת שיקולים במתן פרס על מפעל חיים או פרסים דומים בעלי משמעות רחבה וציבורית."
"כמי שמייצגת גוף ציבורי שומר חוק, אני מרגישה מחויבות עמוקה, לתת חופש פעולה, חופש בחירה, גיבוי והגנה לצוות השופטים שנבחר על ידינו, וקיבל החלטה אמנותית ומקצועית שאותה אני רוצה ומחויבת לכבד ולקבל.
אני, וגם צוות השופטים, שבים ומחזקים את ידיהן וידיהם של החתומות והחתומים על העצומה. אין לי ספק שהדיון הציבורי והאמנותי בנושא זה יותיר את תהודתו.
אני מקווה, ידידי היוצרים, שהדיון בנושא שנוי במחלוקת זה, מאפשר להבין את כלל השיקולים המעורבים ולא יכהה את הצלחתו הרבה של הפסטיבל אשר הפגין ברפרטואר שלו וגם בפרסים השונים שניתנו על ידי צוותי השיפוט שלו, את מחויבותנו הרבה לחופש היצירה והאמנות, לפלורליזם, לדו קיום ולחופש הביטוי.
בתודה ובהערכה
פנינה בלייר"
הצילום: גלית רוזן