זאת השנה ה – 32 שאני זונח את מעשה בניין הסוכה, ואורז לקראת חג הקולנוע בחיפה. 32 שנים שבהם אני מלווה, במידה כזאת ואחרת של קרבה את הפסטיבל שהפך להיות הגדול, המרשים והחשוב בארץ בעל מוטת הכנפיים הרחבות שאוגדות תחתן את אסופת הסרטים המרתקת ביותר למשתה מהפנט של התוצרת הקולנועית העולמית המלוטשת בייותר, לפחות זאת המוצעת לנו בארץ. עשרות רבות של סרטים מתחככים זה בזה כדי להדליק את הניצוץ של עיניין, התרגשות , כאב, שמחה, הרהור, שאלה ולעיתים גם תשובה לכל נושא קיומי ואנושי. במאים צעירים לצד וותיקים, נשים לצד גברים בסרטים עלילתיים, תעודיים, קצרים ובדרמות מפארים את המסך.
בערבוביה ובכמות כזאת למזל יש תפקיד נכבד – הסרטים חדשים, רובם לא מוכרים עדיין, לא השאירו עדיין אחריהם שובלים של יחסי ציבור ולכן הבחירה המקרית ברובה מתבססת על אימפרית החושים, הכרות עם עבודות קודמות של הבמאי או הבמאית או שמועות שעוברות מפה לאוזן. ובאוירה דחוסה כמו של פסטיבל השמועות מתפשטות מהר.
אז כמי שראה לא מעט מהסרטים המוצעים השנה, הנה אסופה של המלצות לסרטים שאסור להחמיץ, לדעתי וכאלה שאולי קצת פחות.
הכרח:
"הסטודנט" – סרטו של הבמאי הרוסי קיריל סרברניקוב, סיפורו של צעיר מתבגר שגילה את התנ"כ ומאלץ את הסביבה שלו לשנות מנהגה כשהוא מכתיב התנהלות של קרובים ורחוקים. המחיר שהסביבה משלמת ציני וכואב. סרט נ פ ל א אולי הטוב בפסטיבל כולו !!!
"הנערה האלמונית" – סרטם של האחים דארדן שממשיכים כאן בקו של החמלה בו התחילו ללכת בסרטם הקודם, בסיפור על רופאה צעירה שנערה אלמונית מתדפקת על דלת הקליניקה שלה וגופתה נמצאת למחרת ע"י המשטרה. החיפוש אחרי זהות האשה המתה הופכת לאובססיה.
"לילותיו הלבנים של הדוור" – סרטו הלפני אחרון של אנדריי קונצ'לובסקי הוקרן אמנם בפסטיבל בשנה שעברה, וחוזר כחלק ממחווה שמוקדשת לבמאי, אבל זאת הזדמנות נוספת לראות את אחת מיצירות הקולנוע הנפלאות של האיש שמפשיט את החברה הרוסית לשורשי הווייתה. סיפורו של הדוור העובר בין בתי עיירה נידחת בצפון רוסיה.
"הרקדנית" – סיפור מרתק על צעירה אמריקאית, לואי פולר שמחליטה להיות הרקדנית המפורסמת בעולם, נוסעת לפריז של תחילת המאה והופכת לאטרקציה, גם בימיו הראשונים של הראינוע בריקוד המקלות שלה.
"אתר הנופש האחרון" – סרט תעודי מהפנט העוקב אחרי שנה בחוף הים של טריאסט, איזור שידע מלחמות וריגול ומעבר אוכלוסיות שיצר עירבוב מרתק של דמויות המופיעות על המסך.
"בגרות" – סרטו האחרון בנתיים של כריסטיאן מונג'ו הרומני שבוחן את המוסר האישי והציבורי במערכות החיים ברומניה. סיפור על רופא עם קשרים שרוצה להגן על בתו הנאנסת בערבו של יום בחינה שתקבע את גורלה.
ובאותה נשימה – סרטים נוספים של מונג'ו "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" ו"מאחורי הגבעות" הוותיקים יותר.
"להיות בן 17" – סרטו של הבמאי הוותיק אנדרה טשינה שעולה כאן לפירנאים בסיפור על רופאה מקומית שבעלה טייס ההליקופטרים נהרג בקרב והיא מנסה ליצור קשר בין בנה וילד כהה עור אותו היא מטפחת.
"דויד לינץ': אמנות החיים" – סרט ספק תעודי עם האמן שביים את "מלהולנד דרייב", "קטיפה כחולה", "טווין פיקס" בין השאר וכאן מספר על עולמו הפנימי באוסף של זכרונות המלווים את עבודתו כאמן פלסטי.
"הרולינג סטונס: מסע באמריקה הדרומית" – למי שאוהב את המוסיקה של הלהקה האגדית הזאת ואת אנשיה, להלן אופציה לטעום מזה וגם מזה.
"היא" – הבמאי ההולנדי פול וורהובן חוזר לסרט אינטימי יחסית, אך לא נטול מתח בהופעה נפלאה של איזבל הופרט. סיפור על אשה אסרטיבית שנאנסת בדירתה, מגלה מי האיש ומקיימת עימו משחקי חתול ועכבר.
סרטים קלאסיים בעותקים חדשים – למי שלא ראה, חייבים לראות. השדות הפוריים הללו של הקולנוע נמתחים מהסרטים של ברסון הצרפתי "הכייס" ו"כסף", דרך ריווט של הגל החדש "פריז שייכת לנו", קורסאווה ו"ראן", הצ'כים של האביב של פראג מילוש פורמן "נשף מכבי האש" וייז'י מנזל "רכבות נשמרות היטב", האיטלקים ו"יום מיוחד" של אטורה סקולה" ו"הגן של פינצי קונטיני" של דה סיקה, "הלילות של זייאנדה רוד" של מוחסן מחמאלבף, סרט חלקי ומוקדם אך מעניין מאוד לראות, "להתראות בונפרטה" של יוסף שאהין המצרי והקלאסיקה האמריקאית "נהג מונית" של סקורסזה ו"אוכפים לוהטים" של מל ברוקס. הנאה צרופה בזינוק לאחור.
יש עוד סרטים, חלקם מומלצים, אבל אליהם תגיעו לבד, או עם המלצות נוספות בהמשך הדרך. חג קולנוע שמח בחיפה.